23 בפברואר 2014

הסול שלה

כתבה תמוז ביטון כיתה י"א, מקיף ג' אשדוד.
את הסינגל של הזמרת שי סול שמעתי דרך הפייסבוק. התרשמתי ממנה לטובה והחלטתי שזה רעיון נפלא לראיין אותה. אחרי כמה תכתובות היא הסכימה לראיון וקבענו להיפגש. הכרתי בחורה ססגונית, מלאת אמביציה להצלחה וגם מייחדת את עצמה בתחום האמונה.
 שי, ספרי לי קצת על עצמך...
"בגיל 6 התחלתי ללמוד קלידים. בהתחלה אימא שלי דחפה אותי לכוון הזה. לקראת גיל 15 התחלתי ללמוד גיטרה בעצמי, בבית, ובגיל 16 כתבתי את השיר הראשון שלי שהיום הוא מוחבא באחת המגירות כי אני לא אלך להוציא דבר כזה עכשיו. וזהו. מאז עסקתי רק במוזיקה. בבית הספר עסקתי במועצת תלמידים עירונית ובית ספרית. הייתי בתנועות נוער. הנושא של המעורבות תמיד היה חשוב לי".
איך את מגדירה את סגנון המוזיקה שלך?
"האמת שהייתי מעדיפה להימנע מהגדרות. למוזיקה אין הגדרה. אני בכיוון של הרוק האלטרנטיבי. כי כבר שנים זה מתגבש ונבנה לאט לאט".
מה בדבר תכוניות ריאליטי. חשבת ללכת פעם לאחת מהן?
"האמת שבגיל 16,17 ניסיתי להיכנס לתוכניות מסוג זה אבל לא ממש הלך לי ובסוף שהתקבלתי אז פרשתי כי הבנתי שזה לא הדרך שלי. הבנתי שאני פשוט רוצה לצמוח מלמטה. פשוט לעשות את זה לבד בלי שום ריאליטי. אני נגד ההתמסחרות הזאת".
משוררים או זמרים מסוימים שהשפיעו עלייך?
אני מאוד מתחברת לאביתר בנאי, אביב גפן, עידן רייכל ואפרת גוש שמאוד השפיעו עלי.
האם חטאת בחטא כתיבת שירה?
"האמת שאחד הדברים שאני אוהבת זה כתיבת שירה. יותר מלשיר אותם בתאכלס. מגיל 16 התחלתי לכתוב. כיום יש לי למעלה מ-100 שירים שנמצאים בפתקים של האיפון ואני מקווה שהם יצאו בקרוב".
הוצאת לאחרונה את הסינגל 'בתחנת רכבת'. קודם כל ברכות! ספרי לי על התהליך מרגע המחשבה עליו ועד הוצאתו, גם אם זה לקח שנים תתמצתי כמה שיותר".
"אני לא זוכרת מתי כתבתי את השי. הוא פשוט היה שם. לפני חצי שנה בערך אחד מהחברים של הארגון שמימנו לי את הסינגל שמע אותי בפייסבוק והם קראו לי להצטרף אליהם והם בעצם ליוו אותי בכל התהליך וכך נסעתי לתל אביב במשך שלושה חודשים כל שבוע והקלטנו את השיר לאט לאט".
ספרי לי על אירוע או חוויה משמעותיים שקרו לך במהלך ההקלטה. איזה סקופ עיתונאי נחמד..
"לא יודעת אם זה סקופ. אבל בפעם הראשונה ששמעתי את השיר זה ריגש אותי עד דמעות כי זאת פעם ראשונה ששמעתי שיר שלי מוקלט בצורה מקצועית כזאת זאת הייתה חוויה באמת משמעותית בשבילי.
איך את מתמודדת עם החשיפה?
"האמת שאני לא מרגישה חשופה עדיין. כן יצא לי שהצביעו עלי ואמרו ״ הינה שי מסבתא סול״ אבל זה לא נחשב כחשיפה את יודעת זה בקטנה כזה. זה עדיין לא הדבר האמתי. המטרה שלי זה גם לא להיחשף אלא לחשוף את המוזיקה שלי. זה רק אמצעי שמשרת את המטרה בעצם. והחלום שלי זה בעצם להוציא לאור את המוזיקה שאני עושה".
את מאמינה שהסינגל ״ בתחנת רכבת״ יגיע לרדיו ויושמע בתחנה כמו גלגל"צ??
"הלוואי זה לא אני קובעת את זה הלוואי שזה יקרה זה באמת חלום עבורי".
שלחת סינגל?
"האמת שביום שבו יצא הסינגל לא ישנתי כל הלילה. שלחתי אותו לכל החברים שלי בפייסבוק. זה בערך יותר מאלף חברים. חלק מגיבים הרוב מתעלמים כי זה לא ממש בראש שלהם, בואי נגיד ככה. את יודעת אמנית חדשה לא מוכרת. זה לא מעניין בואי נגיד וזה לא הכי מוכר אבל אני מקווה שזה יגיע ״לשם״ בבוא הזמן
"קצת על הנוער האשדודי והמוזיקה.. מה את חושבת על הנוער האשדודי בתחום המוזיקה, האומנות ובכלל?
"יש לנו המון כישרונות בעיר, לצערי לא שומעים הרבה עליהם. אני חושבת שהסיבה העיקרית היא שאין לנו מרכז מוזיקלי שמרכז את כל האמנים. לאחרונה נפתח מרכז מוזיקה אבל עדיין זה לא כמו בערים אחרות שהרשות המקומית משקיעה ונותנת תקציבים. היה לנו גם את מרכז ״ שבלול״ שנסגר לאחרונה מחוסר תקציב. אבל יש המון כישרונות צעירים שחבל שהם בורחים לנו לתל- אביב. 


אני מאוד התאכזבתי שאין גישה לנכים במרכז למוזיקה שנפתח לאחרונה. התאכזבתי כי מאוד רציתי לבוא לעודד ולתמוך וחבל.
"את צודקת בהחלט. זה מחדל של העירייה שאחראית לכך".
לדעתך צומח בעיר שלנו איזה שהו זרם אוונגרדי של אומנות שירה משחק או בכלל?
"תמיד יכול לצמוח ואני מאמינה שכבר צומח. את בטח שמעת על קמ״א כי ראיתי אותך בערב ההשקה. אז יש קבוצה של מוזיקאים שרוצים לשנות, מקדישים זמן להחייאה ולהתעוררות המוזיקה בעיר ואני מאמינה שזה ישפיע עם הזמן".
אוקיי גם אני מאמינה ומאוד רוצה את השינוי. שי, מה את חושבת על זמרי המחאה ולאן את משייכת את עצמך, לזמרי המחאה או כזמרת להמונים?
"קשה לי להגדיר את עצמי זאת בעיה. אני מאוד מתרחקת מהגדרות מעדיפה שאחרים יגדירו אותי. אני לא אוהבת לצאת בהצהרות".
איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים בתחום המוסיקה האם זמרת מחאה או זמרת להמונים כי אני יודעת שאת מאוד אוהבת את מוקי?
"אני מאוד מקווה שאצליח להעביר את המסרים שלי, ואני מתכננת באמת להישאר בקו שלי שהוא לשמור על האמת שלי ועל המסרים שלי פחות להתמסחר באמת שאני לא יכולה לשפוט זמרים אחרים שבאמת סוטים מהמסלול שלהם. אני מקווה להמשיך ולהישאר כמו שאני היום גם אם אני אעלה למעלה והשאר בקו הזה".
מה את מאחלת לעצמך?
"אני מקווה שיתאפשר לי להוציא עוד סינגלים. והחלום שלי הוא להמשיך ולהתעסק רק במוזיקה".
קורה לך שאת רוצה ללמוד תחום מסוים אבל המוזיקה מפריעה לזה?
"האמת אני די בדילמה אם ללמוד או לא אבל אני שומעת על הרבה אנשים שהלכו ללמוד ב״ רימון״ והם יוצאים משם די מקובעים וגם הרבה המליצו לא ללמוד שם והשאר מי שאני. הדעות הם לפה ולשם אז אני עדיין בדילמה הזאת. ובבוא הזמן אני מאמינה שזה יגיע ואחליט".
תרשי לשאול אותך שאלה בתחום האמונה. הבנתי שאת יהודייה משיחית. נכון?
"יש לי קשר פתוח עם אלוהים כך אני מגדירה את זה, וזה נקרא יהדות משיחית. יהודים שמאמינים בתנ״ך ובברית החדשה. והם יהודים לכל דבר. זה פשוט זרם ביהדות. אנחנו חוגגים חגים יהודיים".
אז בכל זאת מה מיוחד באמונה הזו?
"המיוחד הוא שאנו מאמינים בברית החדשה. הרוב מאמין שהברית החדשה זה לנוצרים כביכול אבל אני מאמינה שאלוהים שייך לכולם בלי הגדרה, בלי מסגרת. אני פשוט מאמינה באלוהים וביהושוע המשיח".
איך זה מתהווה? איך בעצם הבנת שאת משיחית?
"אימא שלי יהודייה משיחית, כשהייתי קטנה לא ממש הבנתי מה זה וכשגדלתי יותר חקרתי והעמקתי. קראתי באתרים, קראתי את הברית החדשה ואת התנ״ך ובאמת הכל התחבר לי לתמונה שלימה".
אני לומדת ומרחיבה את תחום היהדות ונהנית מכול רגע יש במקצוע הזה מוסר לחיים הלוואי וזה היה מקצוע חובה לבגרות אני חושבת שזה היה משנה מעט את בני הנוער שכל כך טכניים והטכנולוגיה בראש מעייניהם. חבל שמערכת החינוך מעודדת את זה יותר ומזניחה את תחומי הרוח.  את מאתגרת אותי לחפש במקורות ולהכיר יותר את האמונה הזאת.
"אהבתי שאת מקבלת את זה בהבנה ואת כזאת ליברלית כי יש אנשים שנבהלים מזה. ואשדוד עיר לא הכי ״ פתוחה״ מבחינה דתית. ועמוסה בדיעות קדומות. יש לנו קהילה שבכל יום שישי אנחנו הולכים להתפלל. אנחנו למעלה ממאה אנשים. ובדרך כלל מחכים לנו שם דתיים שכל הזמן מטיפים לנו לא להאמין שזה מסוכן".
תודה. היה לי העונג לראיין אותך. את מוכשרת ואני מאחל לך הצלחה.
כיום בנוסף לסינגל שהוציאה, שי היא זמרת בלהקה שמונה עוד שתי בנות מוכשרות בשם אדר חביב( גיטריסטית) ועדן חדד( בסיסטית + מפוחית)בואו ביחד נאחל להן בהצלחה. 


לחיות על מנת להציל

כתבה תמוז ביטון תלמידת כיתה  י"א, מקיף ג' אשדוד.

קורס עזרה ראשונה. כמו מה זה מצלצל לכם? כמו מתנדבי מד"א? כמו קורס שרק מורים עוברים? מדוע צריך אותו בכלל? במה אנחנו באמת נוכל לעזור לקרובים אלינו, חלילה, במצב חירום? או לאנשים אשר מוטלים על המדרכה ברחוב? מה פתאום שאני אציל אנשים שאני לא מכירה?

אלו כל השאלות שעלו בראשי כאשר התחלנו את קורס מד"א. אבל זה עוד משהו שעושים, שצריך לעשות רק כי החליטו מלמעלה. המחשבות האלה עלו בראשי בדיוק בחמש דקות הראשונות של הקורס.

אך ברגע שהתחלנו את החומר העיוני והמעשי, התעניינתי מאוד בחומר ונשארתי פעורת פה.
ומעבר לזה, אגלה לכם סוד קטן: כששמעתי שבסוף הקורס יערך מבחן על החומר הנלמד, ובסופו נקבל תעודת מגישי עזרה ראשונה, החומר נעשה מעניין כפליים.
למדנו על נושאים כמו: חוסם עורקים, מה עושים לחולי אפילפסיה, אסטמה וכמובן גולת הכותרת- החייאה.

לבובה שעליה תרגלנו פעולות החייאה קראו "לייזי". את התרגולים ערכנו ישובים בצורת ח'. כל אחד מהתלמידים, שהגיע תורו, קצת פחד אבל למרות זאת עשה את כל שלבי ההחייאה. אני כמובן לא עשיתי את התרגולים, אך אמרו לי שאוכל לעשות את המבחן העיוני.

התחברנו מאוד למדריכה הצעירה, שמרגישים שהיא עדיין ילדה ברוחה. היום השני הגיע (זהו קורס בין יומיים) למדנו עוד שלושה נושאים וניגשנו למבחן העיוני, לאחר מכן המדריכה, אלה, קראה לכול זוג לבצע את ההחייאה שזוהי בעצם הבחינה המעשית. אני כבר בשלב הזה הייתי משוחררת, נפרדתי באופן אישי מאלה, אבל משהו לא נתן לי לעזוב כאשר סגרתי את הדלת, מין הרגשה כזו בלב שהרגשתי שאני פשוט לא יכולה להתנתק מהיומיים הכיפיים האלה. זה לא רק משחרר מהשגרה, אלה זה קורס שבו אתה למד מהם החיים, איך צריך להתנהג. זו הרגשה כזו שגם אני יכולה להציל, כמובן שלרובינו במצב של לחץ יהיה קשה ליישם את מה שלמדנו ותרגלנו על בובות, על חברים ובסבבה בלי לחצים. תקראו לזה איך שתקראו לזה כיף, מעצבן, מחייב, מעציב, מלחיץ ועוד אבל אני יכולה להעיד על עצמי שלא רק למדתי המון דברים, אלא גם נהניתי בטירוף.


תל אביב בטעם עכשווי

כתבה גילי פלדמן תלמידת כיתה י, מקיף ג' אשדוד. 

השם שבחרתי לתמונה הוא: 

תל אביב בטעם עכשווי


תעשה טובה

כתב שלומי מלול תלמיד כיתה י"א, מקיף ג' אשדוד.

ביום שלישי ה-5.3.13 נקבע לנו 'יום המעשים הטובים' . זהו יום שבו כל ההשתדלות שלנו ,המעשים שלנו ,ואנו עצמנו מוקדשים לעזרה לזולת ולאכפתיות לאחר. הרעיון של לתרום לחברה בה אנו חיים אפילו בכל יום מימות השנה הוא נפלא. אלא מה, שהוא לא כל כך מתממש. העומס של החיים דורש מאתנו לפקס את עצמנו בעצמנו, בלי לשים לב לקשישה ניצולת השואה המחפשת את הארוחה הבאה באחד הפחים שמתחת למשרד שלך, וגם אם תשים לב אליה סביר להניח שהבעת ההזדהות איתה תישאר בראש ולא תעבור למעשים פיזיים 
.
באותו יום מיליוני אנשים ברחבי העולם ציינו את 'יום המעשים הטובים'. יום בו אתה יכול לפשוט את החליפה, את העניבה, ללבוש חולצה של הארגון ולצאת לפעול.

בבית ספרי יצאנו לשכונות וצבענו את הקירות העמוסים כתובות גרפיטי והפכנו את השכונות הללו למקום בו פרפרים גדלים על הקירות ואפילו צמחים מצליחים לצמוח שם ללא מאמץ והשגחה.

בין היתר התקיימו פעילויות של בני נוער המשתייכים לתנועה כלשהי, בבתי אבות ובמכונים לאנשים בעלי מוגבלויות. אז למה רק פעם בשנה ?! למה זהו אירוע חד פעמי בשנה, אם אנו יכולים לקיים אותו 365 ימים בשנה בכך שפשוט נפקח את העניים ונפסיק להתעלם ונרגיש כאילו כל אדם הזקוק לעזרה הוא בשר מבשרי, הקרוב הכי יקר לי. 



קורס 'כתבים צעירים'- מבט מבפנים.

כתבה תמוז ביטון תלמידת כיתה י"א, מקיף ג' אשדוד.

על ה״כתבים צעירים״ שמעתי ממורתי כאשר היא הסבירה ונתנה רקע על כל מקום שבו אפשר לבצע את המחויבות . מהרגע הראשון הבנתי שהכתבים הצעירים זה מקום ״שתפור עלי״. אתם בטח שואלים איך הבנתי? טוב, אז ככה, אני אוהבת לכתוב ולהביע את דעתי על נושאים רבים. אני מאוד אוהבת תקשורת ,עיתונות , לקבל סקופים ראשונה בשטח אך גם עם חברים בחדר הכתיבה במזגן וזה תמיד היה סוג של חלום בשבילי לעשות את עבודת ה״כתב״ ולחוות את כל החווית הכרוכות בכך. כנראה שגם אני נדבקתי ב״חיידק התקשרותי״.

זהו פרויקט הפועל בשיתוף של עיריית אשדוד ומשרד החינוך,. זהו בעצם קורס ובו בני נוער יכולים לשפר את יכולות הכתיבה שלהם ולהתנסות בעבודת הכתב העיתונאי .

המטרה העיקרית  של הקורס היא שבסופו, אנו הכתבים הצעירים, נצא עם יכולות כתיבה משופרות ואיכותיות, שנדע לזהות סיפור עיתונאי ולזהות מקרים אשר יכולים להיות סיפור כזה וכן לאחד ולחבר אותו לכתבה עיתונאית.

אספר לכם קצת על חברי הקבוצה ועל איך באמת מתנהל הקורס. אז ככה הקורס מתקיים אחת לשבועיים בימיי חמישי בבניין העיריה. חברי הקבוצה הם מכיתות ז עד י׳ מתיכונים שונים בעיר.  רוב העבודה נעשית בבית. עלינו להגיע עם כתבה מוכנה לכל מפגש כאשר בכל כתבה אנו מיישמים את ׳הטיפים׳ שקיבלנו במפגש הקודם ממנחה הקורס מתן צורי כתב בעיתון ״ ידיעות אחרונות״.

כל הכתבות שלנו מתפרסמות באתר שהוקם במיוחד למען פרסום הכתבות.

כדי להכניס אתכם לאווירה אספר לכם על מפגש מיוחד שנעשה במהלך הקורס . הגיע אלינו הכתב אלמוג בוקר, שבטח רובכם מכירים אותו מערוץ 10. הוא סיפר על עבודתו בכללי. כשעולים לשידור, וכשמכנים סקופ לחדשות . אך במיוחד התמקד והחליט לספר לנו על עבודתו במהלך מבצע 'עמוד ענן'. סיפר איך הטיל עבר לידו, איך לפעמים היה צריך לשדר משטח שהוא בעצם תחת אש , וכן על הסכנות לשדר ממקום שכזה וכדי להוסיף תפאורה לכל העניין הזה הוא גם הכין מצגת עם תמונות מאירוע.


לסיכום אני רוצה לסיים עם משפט שאני חושבת שמגדיר בצורה הטובה ביותר את הרגשתי בכל פעם שאני מתחילה לעבוד על כתבה חדשה -״ אל תחשוב - זה מגיע. אחר-כך עליך לכתוב את הטיוטה הראשונה שלך עם הלב. אתה משכתב עם הראש. המפתח העיקרי לכתיבה הוא לכתוב, לא לחשוב!״

מצילים את יהונתן

כתב שלומי מלול תלמיד כיתה י"א, מקיף ג' אשדוד.
תלמידת מקיף ד', אחותו הגדולה של יהונתן חיים יעקוביאן בן שנה ושמונה חודשים,  אשר מתמודד עם מום נדיר שמקורו בכבד התגייסה לעזרת אחריה הקטן. המשפחה זקוקה לתרומה של כמיליון ורבע ש''ח על מנת של יהונתן יוכל לטוסו אל מרכז ההשתלות בבלגיה, שם תועבר אונה מהאם אל בנה וסיכויים גדולים שהוא יחלים.  יהונתן, בתום תקופת שיקום ארוכה, צפוי לשוב ולתפקד כמו כל פעוט בן גילו.
השבוע, תלמידי המקיפים באשדוד שנרתמו לעזרתו של הילד. נערכה מכירת עוגות ומאפים ,דברי מתיקה- הכל מעשה ידם של  התלמידים. כל הרווחים ימסרו למשפחה להמשך הטיפול ולמימון ההשתלה.בנוסף לכך אפילו נערכה התרמה כספית ובה תלמידים עברו כיתה אחר כיתה וביקשו את עזרתם של התלמידים  על מנת להשיג את מטרתם הנכספת.
כמו כן מקיף ד' לקח על עצמו יוזמה וערך מופע התרמה עם מיטב האמנים והזמרים ובוגרי כוכב נולד ומשתתפי "דה וויס". אין מה לעשות יותר מזה, אנו חייבים להציל אותו ולכן אנו צריכים לעשות את כל המאמצים כדי שיהונתן ימשיך לחיות.

19 בפברואר 2014

מינהל החינוך באשדוד רואה חשיבות רבה בשקיפות ובהצגת הנעשה במסגרות החינוך בעיר. חשיבות מיוחדת ניתנת לדעתם של תלמידי העיר על השקפותיהם, המאירים לא פעם את עיניהם של מקבלי ההחלטות. להלן במה לביטויים ולחוויותיהם ממסגרת הלימודים של התלמידים המוזמנים להעביר מפרי עטם למערכת האתר.

המעוניינים לפרסם בעמוד זה, מוזמנים להעביר את הצעותיהם באמצעות
הלינק.