שבוע בריאות וספורט

כתבתה של עינב יוסף, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ט' באשדוד.

בין התאריכים 27/03/11 - 01/04/11 התקיים שבוע ספורט ובריאות בבית הספר התיכון מקיף ט' באשדוד - לכל תלמידי המקיף.
הפעילות הראשונה שהתקיימה הייתה בנושא של מניעת השימוש באלכוהול לרעה - ניתנה הרצאה על ידי המרצה נחום מיכאלי מטעם עמותת "אפשר". בהמשך התקיימו פעילויות שונות בשיתוף עם גורמים שונים מחוץ לביה"ס ובתוך ביה"ס.
התלמידים השתתפו בעלויות וסדנאות מגוונות ונחשפו לנושאים שונים.
העבירו לתלמידים גם הרצאות בנושאים של מאפייני נהיגה צעירה, והסכנות שנגרמות כתוצאה מהשפעת אלכוהול וגם הרצאה בנושא הסמים והשפעתם של חומרים מסוכנים על הגוף והנפש. כמו כן, העבירה הרצאה מדריכה ממכללת לווינסקי בנושא 'חינוך מיני': איך להמנע מהדבקות ממחלות מין ואיך להשתמש באמצעי מניעה.

חשוב שכל בית ספר יעביר הרצאות בנושאים כאלו מכיוון שזה גם תורם לצבירת ידע חשוב וגם תורם להבנת הדברים אחרת.

יופי של שופטת? יופי של חינוך?

כתבתה של נטלי כהן, תלמידת כיתה י'1, תיכון מקיף ז' באשדוד.

טקס מלכת היופי - האירוע הנוצץ של השנה שמאופיין בכל הוד והדר של המתמודדות.

אני לא צופה הדוקה של הטקס, אך השנה החלטתי לראות אותו. הטקס היה נוראי, בכל מובן המילה, בקושי ראיתי את פני המתמודדות. רק על פי שניה אחת הייתי צרכיה להחליט מי מהמתמודדות תעלה לשלב הבא. הטקס המשיך, נבחרו 10 המתמודדות שעלו לשלב הסופי, ודנה ספקטור (עיתונאית וכותבת טור בידיעות אחרונות), מצוות השופטים, אמרה משפט שזעזעה אותי עד עמקי נשמתי (ולא אני לא מדברת על תגי אופנה או על יופי חיצוני). היא אמרה משפט שפגע בעיר אשדוד ובכלל בעבודה נורמלית ולא משפילה – מוכרות נעליים.

"עדיף להיות דוגמנית מאשר מוכרת נעליים באשדוד" אמרה דנה - מהו בכלל הקשר לאשדוד? האם ישנו הבדל בין מוכרות נעליים באשדוד, בתל אביב, בניו יורק, או בפריז? לפי דבריה עדיף שבנות ישתמשו ביופי החיצוני שלהן, ימכרו את גופן, מאשר להיות מוכרת נעליים.

אם נשווה את התגמול הכספי של מוכרות נעליים לדוגמניות, נמצא כי הכן דוגמניות עושות כסף רב לעומת מוכרות הנעליים, אך אין שום דבר פסול בלהיות מוכרת נעליים. פליטת הפה של דנה מראה לנו משהו על החינוך בארץ.

אתם בטח שואלים מהו הקשר בין דוגמניות לחינוך? לדעתי, ישנו קשר ברור מאוד! הורים שרואים פוטניצאל רב בבנותיהן בשל יופיין הרב, מטפחים מגיל צעיר את התודעה שלהן והדעה שלהן לגבי דוגמנות בעתיד. אני לא אומרת שיש דבר רע בלהיות דוגמנית, אך הכמיהה הרמון וההכוונה מגיל צעיר שעדיף להיות דוגמנית מאשר בלעסוק בעבודה אחרת, היא הדבר הבעייתי והרע בכל הסיפור הזה.
הסטיגמות והתיוגים בהעדפה של דבר אחד על פני האחר, והראיה באור שלילי מקצועות ועבודות אחרים, הם הדברים הבעייתים ומשפיעים על החינוך לחשיבתן ולדעתן בעתיד של הילדות. הרי, ילדות קטנות שאומרים להם שבעתיד הן יהיו דוגמניות, לוקחות כמודל לחיקוי דוגמניות רזות – שלד מהלך. הן מתחילות להרזות במשקל ולא מפסיקות - הן הופכות לאנרוקסיות. הן גם לא משקיעות בלימודים כי למה דוגמנית צריכה להיו חכמה? הן עוסקות רק בטיפוח, ואיך שהן נראות בכל דקה.

ובכלל מי אמר שדוגמנות זהו מקצוע לכל החיים? זוהי תקופת עבודה של 3 עד 5 שנים במקרה הטוב יותר.

אך מה הלאה? הרי צריך לפרנס את עצמך...

ב'שוק הדוגמניות', דוגמניות מתחלפות 'כל כמה דקות', יש מישהי יותר יפה ויותר מיוחדת, ואת כבר לא הלהיט...

אם כך, פליטת הפה של דנה מלמדת אותנו עד כמה שהדור החדש נהיה עיוור והולך אחר כסף ותהילה, ומזלזל בכל דבר אחר.

נואמים צעירים

כתבתו של עדן שמיר, תלמיד כיתה י'1, תיכון מקיף ז' באשדוד.

במסגרת מיזם משותף של אדריכל רפי דנקנר, עיריית אשדוד, חברת אגן כימיקלים והמועצה לישראל יפה, תלמידים ממקיפים שונים באשדוד מכינים נאומים על נושאים שונים. על פי מפעילי המיזם הנאום צריך להיות קצר, בעל שפה רהוטה, והכי חשוב – משכנע!

זו השנה ה-24 לקיומה ברצף של התחרות. בתחרות השתתפו 8 בתי ספר תיכוניים באשדוד. במקום ראשון בתחרות זכתה התלמידה מרינה צ'אק, מבית הספר התיכון מקיף ז', בניהולה של שרה שמש. נושא הנאום שגרף את מרבית קולות השופטים היה ''דימוי נשים בתקשורת'' נאומה של מרינה היה קולח, רהוט ובעל מסר ברור ותקיף שדרש למנוע קידום מכירות בעזרת פן מיני של אישה. במקום השני זכתה התלמידה דביר שמש מבית הספר התיכון מקיף ו' בניהולו של אבי קורן עם הנושא ''אלימות''. במקום השלישי זכתה לירן חחיאשוילי, מבית הספר התיכון מקיף ד' בניהולה של יהודית ביטון. נושא הנאום של לירן היה ''חופש הביטוי''.

תחרות הנואם הצעיר היא מיזם משותף של אדריכל רפי דנקנר, עיריית אשדוד, חברת אגן כימיקלים והמועצה לישראל יפה. על צוות השופטים נמנו שופטים בכירים של המועצה לישראל יפה. רות פורמן שמשה כראש צוות השופטים ואליה הצטרפו, יצחק שוחט, אורי קולני, אירית אסרף, עירית מנחם ויקי סעדה. כל השופטים הינם אנשי חינוך המובילים בעיר, בהתנדבות, פרויקטים בקרב בני נוער בסיכון ובני נוער מצטיינים.

הערב התקיים במעמד ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, הממונה על החינוך מר יהודה פרנקל, ראש אגף החינוך מר אריה מימון, ראש מח' יוזמות חינוך הגב' אילנה בן לולו, מנהל חברת אגן כימיקלים מר צבי מנור, מנהלת "ישראל יפה" בעיר אשדוד הגב' חנה שובל ויוזם התחרות ומהנדס העיר לשעבר האדריכל רפי דנקנר.

בתחרות הבית ספרית של בית הספר התיכון מקיף ז' בהנהלת שרה שמש זכו: במקום הראשון - מרינה צ'אק מכיתה יא' 1, במקום השני - אלדנה גרינצ'ר מכיתה י' 1 ובמקום השלישי - אליאור ויסמן מכיתה י' 1.

אז התנדבות או התחייבות?

כתבתו של בן איידלין, תלמיד כיתה י'8, תיכון מקיף ג' באשדוד.

"התנדבות היא מעשה שנעשה מרצונו החופשי של האדם, ללא תמורה חומרית או אחרת" (מתוך "ויקיפדיה"). במהלך שנותיהם האחרונות של לימודיהם בבתי הספר התיכונים, התלמידים בבתי הספר העל יסודיים באשדוד נדרשים לבצע התנדבות. אך מעצם ההגדרה של התנדבות, היא אמורה להיות מרצון, ולא על ידי הכרחת התלמידים.

פעילות התנדבותית במסגרת מעורבות חברתית במע' החינוך באשדוד

המורים והאחרים על העניין טוענים כי עצם החיוב לבצע פעולות התנדבותיות מטרתה להיות זמנית. וכן, לתת לתלמידים להתנסות בהתנדבות, כדי שאחר כך יהיה להם את הבסיס להתנדב מרצונם. אחרים טוענים, ביניהם גם תלמידים, כי התלמידים כן מפיקים את חווית הנתינה, גם אם ההתנדבות כביכול כפויה עליהם.

לעומתם, תלמידים רבים אחרים סבורים כי אין מקום להתנדבות אם היא לא התנדבות מתוך בחירה, כי היא אינה נעשת מרצונם החופשי, וכי הם כן מפיקים תועלת מכך - תעודת בגרות חברתית שהם מקבלים בתמורה להתנדבות. בנוסף, התלמידים טוענים כי לא רק שהתחייבות להתנדב לא דוחפת אותם להתנדב, אלא היא עוצרת אותם, ומורידה מהם את החשק להתנדב.

לסיכום, על השאלה האם זו התנדבות או התחייבות אתן לכם, הקוראים, לענות לבד. אבל זכרו שכל דבר צריך להיקרא בשמו, ואין פה ספק לגבי מה אנחנו עושים בשנותינו האחרונות בתיכון.

הזכות לתת

כתבתו של רפאל אלמקייס, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

שתי כיתות מבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד נרתמו במהלך השבוע למבצע התרמה אזורי באשדוד שמטרתו להתרים למען משפחות דלות אמצעים לקראת חג הפסח.

מנהג ה'קמחא דפסחא' (נקרא גם בשם "מעות חיטין") הוא מנהג לאיסוף כסף על מנת לקנות מצרכי החג לעניים. על פי הנאמר (קיצור שולחן ערוך תכ"ט): "ומנהג לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך פסח". 'קמחא דפסחא' הוא התרגום לארמית של הביטוי קמח לפסח, היינו קמח להכנת המצות.

שתי כיתות מבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד החליטו לקחת על עצמן את מבצע ההתרמה לקראת חג הפסח.

ארגזי מזון במשרדי עמותת 'יד יששכר ויצחק'

לאחר תדרוך של מחנכי הכיתות, הרב שמעון ביטון והמורה קרן נחמיאס, ותדריך מחברי עמותת 'יד יששכר ויצחק' הבינו התלמידים לקראת מה הם הולכים ומה הם הולכים לעשות, ויותר מזה, הם הבינו מה היא המטרה של כל המבצע בכלל ולשם מה יוצאות הכיתות להתרים ברחבי אשדוד.

כל זוג תלמידים מתרימים הצטייד בפנקס על-סך 1000 ש"ח של העמותה אשר אחראית על מבצע ההתרמה, ויצאו להתרים ברחבי אשדוד. המתרימים (שחשוב לציין שעדיין בשלבי התרמות) מרוצים מהמצווה שהם מקיימים ואף מההיענות הרבה שיש לרוב תושבי אשדוד בקשר לתרומות למען נזקקם.

משפחות רבות אינן יכולות להעביר את החג ללא התרומה הזאת, ואף נאלצות להתקשר לאנשים כדי "שלא ישכחו אותם השנה", בכדי שיהיה להם מה לאכול בחג הפסח. תלמידים רבים רצו ישר אחרי סיום הלימודים בכדי להתרים כמה שיותר אנשים. לתלמידים ניתנה אפשרות נוספת שהיא עזרה בעמותה, כגון אריזת ארגזי חלוקה וכדו'.

פנקסי התרומות



תלמיד אחד מספר על ההרגשה לאחר שאסף עשירית מסך כל הפנקס: "השאיפה שלי היא להגיע לפחות לחצי, ואשתדל לעשות הכל בשביל כך! תאר לך שקיימים 500 פנקסים כאלה וכל זוג יצליח להתרים לפחות חצי - זה כבר יהיה 250,000ש"ח שבהם יוכלו להשתמש משפחות נזקקות."

עבודת שורשים

כתבתו של שון גלס, תלמיד כיתה ז'3, תיכון מקיף ו' באשדוד.

מדי שנה לומדים תלמידי שכבה ז' על עבודת השורשים. בתחילה לומדים על כלי המחקר בהם ישתמשו להפקת המידע, לאחר מכן לומדים על עיבוד המידע ועל הסיכומים לעבודה, ומיד לאחר מכן מתחילים בכתיבת העבודה.

עבודת השורשים היא העבודה אשר דורשת מחקר רב והרבה עבודה, כאשר מקור המידע הוא קרובי המשפחה. במהלך כתיבת עבודת השורשים לומדים וחוקרים התלמידים על המורשת ההיסטורית של המשפחה ועל כל המאורעות שקרו למשפחה.

תלמידי בית הספר מקיף ו' באשדוד כתבו בעבודת השורשים שלהם על עצמם, על קרובי המשפחה הקרובה והרחוקה. הם חקרו את חיי הקהילה בארץ המוצא, סיפרו על חפץ אשר עובר בין הדורות ונושא איתו סיפור אישי המסמל את המשפחה וניתחו שיר / פיוט של הקהילה. את העבודה הגישו התלמידים ממקיף ו' ביו ה-24 ל- 31 למרץ 2011.

מראיון עם אחד התלמידים שעשה את עבודת השורשים עולה כי:

איך הרגשת במהלך העבודה?"בזמן כתיבת העבודה הרגשתי הרבה לחץ וקשיים לאסוף את המידע, לעבדו ולעצבו. לא האמנתי כי אעמוד בזמן ואצליח לסיים את העבודה".

איך אתה מרגיש לאחר סיום העבודה? "אני מרגיש ביטחון עצמי גבוה וכיף שהצלחתי לסיים את העבודה ולהראות לעצמי כי אני מסוגל לעמוד במטלות קשות ומאתגרות. אני שמח כי אוכל להעביר את המידע על המאורעות שקרו למשפחתי במשך השנים".