31 במרץ 2011

התזמורת הישראלית אשדוד

כתבתו של רפאל אלמקייס, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

התזמורת הישראלית של אשדוד המכונה בשמה האנדלוסית קיימה השבוע מופע בלתי נשכח שבו השתתפו גם קבוצת תלמידים.

יהודה סעדו עם תלמידי כיתה י'7 מתיכון מקיף י' באשדוד

התזמורת האנדלוסית הישראלית היא תזמורת שמרכזה באשדוד, המתמקדת במוזיקה שמקורה בספרד המוסלמית ("אנדלוסיה") של המאה ה-10 וה-11 ונשתמרה בקרב יהודי צפון אפריקה. היא נוסדה באשדוד בשנת 1994 ובשנת 2006 זכתה התזמורת בפרס ישראל למפעל חיים.

השבוע, ביום שני ה-28.3 בשעות הערב, קיימה התזמורת האנדלוסית מופע בלתי נשכח בגן יבנה, בו השתתפו גם תלמידי כיתה י' 7 מ"המסגרת הישיבתית" בבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד. לתלמידים הייתה בחירה חופשית אם להגיע למופע או לא משום שהפעילות התקיימה בשעות הערב והצריכה הגעה עצמית של התלמידים - ובכל זאת התלמידים הופיעו במלא הדרם לקראת המופע.

יהודה סעדו שר עם התזמורת האנדלוסית אשדוד

זמן המופע היה כשעה וחצי וכלל שירים שונים בניגונה של התזמורת, ופיוטו של הפייטן ליאור אלמליח. במהלך המופע הצטרף גם הזמר יהודה סעדו אשר שר לצד הפייטן אלמליח וכן סולו אחד. האולם הכיל לא פחות מ-150 אנשים אשר נותרו פעורי פה ושבעי רצון בסוף המופע.

התלמידים שנכחו במופע ענו פה אחד שנהנו מאוד מהקונצרט ואף יגיעו שוב לפעילויות מן הסוג הזה כשיזדמן להם. אחד התלמידים מסר בתגובה: "נהניתי מאוד מהמופע! הוא היה בשעה נוחה, בשעות הערב, וגם היה קליל, ולא כבד מדי, לכן מאוד נהניתי".

30 במרץ 2011

1 מי יודע ?

כתבתו של רפאל אלמקייס, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

6 כיתות, 3 מניינים וספר תורה 1.

בבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד מתקיימים שלושה מניינים שונים של תפילת שחרית במהלך שעות הבוקר. בכל מניין מתפללים בממוצע 2-3 כיתות, וכולם ביחד צריכים להשתמש בספר תורה אחד בלבד שקיים ברשות המקיף.
כל מי שיעשה חישוב בראשו לכמה רגעים יבין שהמשוואה הנ"ל אינה יכולה לעבוד מבחינה מתמטית ובשורה תחתונה אינה עובדת גם במציאות.

כאשר מגיעים לימים שזקוקים לספר תורה בתפילת שחרית (מה שקורה פעמיים בשבוע בממוצע - לא כולל אירועים שונים) צריכים להסתדר שלושה מניינים שונים (מה שאומר שהם מתפללים בשלושה מקומות שונים) עם ספר תורה אחד אותו, בדרך כלל כולם צריכים באותו זמן. בעיה זו מצריכה מהמתפללים לרוץ ברחבי המקיף בכדי להביא את ספר התורה ממקום למקום, דבר הגורם לביזוי לא קטן לספר התורה ולעיתים גורם לוויכוחים מיותרים.

תלמידי "המסגרת הישיבתית" בבית הספר מתחילים את תפילתם בשעה 7:50 (שלא כמו שאר המניינים במקיף שמתחילים את תפילתם בשעה 8:10) מתפללים בבית כנסת מסודר מחוץ למקיף ואינם נשארים "תלויים באוויר".
אחד מהמניינים שמתפלל במקיף עצמו הוא כיתה י'7 השייכת אף היא "למסגרת הישיבתית" ונמצאת שם בשליחות המסגרת. מניין זה מתחיל את התפילה בשעה 7:50 ובשל כך זוכה להשתמש בספר התורה ללא לחץ.

קבוצת תלמידים מביה"ס נשאלה את השאלה: "מה דעתך על המניינים השונים ומה ניתן לעשות על מנת שכולם ייהנו מספר התורה?"
רוב התשובות נענו בפה אחד שעל המניינים להתחיל כל אחד בשעה שונה מזו של האחר, אך לא בפערי זמן שונים, וכך יוכלו כולם להשתמש בספר התורה.
תשובה נוספת הייתה ששני המניינים שמתחילים באותה שעה יתקבצו במבואה אחת, וכך ישתמשו יחד בספר התורה. כתבנו מוסר כי אפשרות זו אינה נראית אפשרית בשל מקום התכנסות קטן, וכן בשל כמות כיתות רבה ופערי זמן שונים ולא צפויים שמצטברים לפעמים בזמן התפילה. כל אלו אינם תלויים במתפלל (מניין וכדו').

28 במרץ 2011

מרפי - אף פעם לא מתחפש

כתבתה של נטלי כהן, תלמידת כיתה י'1, תיכון מקיף ז' באשדוד.


כולם מכירים את "חוקי מרפי", ואיך שהם תופסים אותך ברגע הכי לא צפוי - וזה בדיוק מה שקרה לי, השנה בחג הפורים.

חג פורים, הוא החג האהוב ילדי ישראל בשל התחפושות, אוזני המן, משלוחי המנות, מלאי הממתקים, אבל בעיקר בגלל התחפושות. כל שנה התלמידים מחפשים את התחפושת הכי יפה ומושקעת כדי לבוא איתה לבית הספר. כמו כולם גם אני אוהבת להתחפש, אך השנה לא רציתי להתחפש ולבוא לפורים בגלל הסיבה שעד כה בבית הספר בו אני לומדת, תיכון מקיף ז' באשדוד, לא היא ממש כיף בפורים. ומה שהעצים את הסיבה שלא כדאי לי לבוא לפורים היא שנה שעברה בה ירד גשם בפורים.

אך, ע"פ "חוק מרפי", דווקא מתי שאני לא באה לחגיגת פורים בבית הספר - אני אפספס משהו גדול!

וכצפוי, פורים השנה בבית הספר היה מושקע ביותר, ומזג האוויר היה נפלא וקיצי. בית הספר ממש השקיע השנה: הוא הביא את רודריגו גונזאלס להנחות את תחרות התחפושות, דוכנים פוזרו ברחבי בית הספר ובהם דוכני צמידים, עגילים, שרשראות, ועוד כל מיני דברים טובים, היו תחנות של משחקים וכולם היו מחופשים ושמחים.

יוסי כהן, תלמיד כיתה י'1 מבית הספר: "כל שנה בפורים זה אותו הדבר. כבר מכיתה ז'-ט' היינו יושבים סתם בכיתה. השנה עשינו תחרות של הגמד והענק ואחרי הפעילות הביאו פעילויות לכל בית הספר בחצר. כל שנה הפעילות הייתה ממש משעממת, הייתי בא לשעה לבית הספר וחוזר הביתה מרוב שיעמום. שנה שעברה לא התחפשתי בגלל זה .... אך השנה הופתעתי לטובה מההשקעה. הביאו את רודריגו גונזלאס, כולם היו שמחים ונשארו עד הסוף ואפילו התחפשתי - למלצר".

ג'ני דוד, תלמידת כיתה י'1: "היה נורא כיף. היה מאוד מושקע. השנה התחפשתי לבוב הבנאי. הלכתי לבית הספר וראיתי את כל התחפושות היפות של כל הילדים. נכנסתי לכיתה, הייתה פעילות מהנה - בניגוד לשנים הקודמות שחקנו גמד וענק, ילדי הכיתה הביאו תמונות שלהם משנים קדומות מפורים והיינו צריכים לזהות אותם. לאחר מכן יצאתי מהכיתה והלכתי לפעילות של כל בית הספר. השנה ביחס לשנים קודמות, מאוד השקיעו בהופעה ובתחרות, היו מלא דוכנים והיה מאוד כיף".

מיטל לזרוביץ תלמידת כיתה י'1: "השנה ממש הופתעתי לטובה מבית הספר! בית הספר ממש השקיע בחג פורים. היו מלא מתנפחים דוכנים של צמר גפן מתוק ופופקורן - מה שלא היה בשנים קודמות. השנה בניגוד לשנים קודמות שמתי לב שמלא מורות ורוב הילדים התחפשו והיתה אווירה של חג, אווירה חגיגית.

פלא-פון

כתבתו של לירון עמיחי, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

האם פלאפון נועד רק כדי לדבר?

בימים עברו, נועד הפלאפון או הטלפון הסלולרי אך ורק למטרה אחת, וזוהי המטרה שלשמה בעצם הוא נוצר... דיבור. הראשון שחזה את הפלאפון הסלולרי היה אריך קסטנר, סופר הילדים הנודע (מחבר “אמילי והבלשים”, “אורה הכפולה”) בספרו “ 35 במאי”.
מכשיר סלולרי ישן - "רק לעשירון העליון"

ב- 1973 ביצע מרטין קופר את השיחה הסלולרית הראשונה בעולם! לעיניהם המשתאות של העוברים ושבים בלב מנהטן, כמובן שאז הייתה לסלולרי אך ורק פעולה אחת והיא - קבלת והוצאת שיחות.

בתחילה דרכם של המכשירים הסלולרים הם היו גדולים וכבדים, ונועדו רק לעשירון העליון באוכלוסיה (ראה - תמונה בצד), עם הזמן נוספו לטלפון הסלולרי שדרוגים כגון מסרונים ומשחקים, וכמובן שגודלו קטן בהתאם לעידן המודרני.
בשנים האחרונות, נוספו לפלאפון יישומים ותכונות מיוחדות במינן: הפלאפון מאפשר גישה לאינטרנט, לצלם סרטונים ותמונות באיכות שלא נופלת ממצלמה דיגיטלית. הפלאפון שאבותינו הכירו, הוא לא אותו פלאפון שיש כיום, וניתן בהחלט להגיד כי מטרת הפלאפון כיום אינה רק דיבור! כי אם שיתוף תמונות, כניסה לרשתות חברתיות, ומשחקים מתקדמים שלא היו אפילו במחשבים דאז.

מכשיר סלולרי של ימינו -
"גישה לאינטרנט, יישומים
ותוכנות מתקדמות"


כמובן שניתן להתייחס למהפכת הסלולרי בשני אופנים : חיובי ומאידך גיסא שלילי: תלמידים רבים יוצאים מריכוז בשיעורים בבתי-הספר מכיוון שהם מתעסקים בפלאפון, ומצאו שיטות חדשניות לרמות במבחנים. ברם, הפלאפון של היום פיתח לילדים דורנו מודעות חברתית וכישורים חברתיים גבוהים מאוד, התלמידים שומרים על קשר גם בלי להתראות אחד עם שני, ובכך
מחזקים ומעצימים קשרים אחד מהשני. אמנם, הם לא רואים אחד את השני פנים אל פנים, אבל הם יכולים לשמור על קשר גם בלי זאת, שהרי "זמן" זה הדבר הכי יקר בעידן המודרני.

מה יהיה בעתיד הסלולר אינני יודע, ובינתיים נסיים את הכתבה במילה הנפוצה להתחלת שיחה "הלו" :-).

27 במרץ 2011

עם בונה צבא

כתבתו של מתן פיזמן, תלמיד כיתה י'1, תיכון מקיף ז' באשדוד.

בוגרי בית הספר התיכון מקיף ז' באשדוד התכנסו בתחילת חודש מרץ בבית הספר, והעלו חוויות וסיפורים על שירותם הצבאי בכנס מרגש וייחודי.

כמה פעמים יצא לכם לפגוש חיילים, לראות אותם לובשים את המדים הירוקים שמייצגים את מדינת ישראל, הולכים בראש מורם, צועדים ללא פחד, מרשימים? כמה פעמים יצא לכם לדבר איתם, לדעת מה הוא הסיפור שעומד מאחוריהם, כיצד הם מתמודדים עם הצבא, מה הם חושבים עליו?
מנהלת בית הספר התיכון מקיף ז', הגב' שרה שמש, ומסביבה בוגרי בית
הספר המשרתים ביחידות קרביות בצבא ההגנה לישראל
ובכן, במסגרת שבוע יוצא דופן שמוקדש כל כולו לצה"ל, זכה בית הספר התיכון מקיף ז' באשדוד לארח את הבוגרים שסיימו את לימודיהם, ולשמוע מהם מה הוא "הצבא", כיצד יש להתמודד איתו ואיך הוא משפיע על חייהם.

במסגרת השבוע המיוחד, התקיימו המון פעילויות שמקיפות את כל השכבות בבית הספר, מ-ז' ועד י"ב, ומלמדות את התלמידים מהם ערכי הצבא ומהי החשיבות שלו, כשבשיאו של השבוע נערך כנס שבו נפגשו כל בוגרי בית הספר אשר חלקו חוויות וסיפורים משירותם הצבאי.

הרעיון של כינוס הבוגרים והבוגרות הועלה כבר לפני שש שנים על ידי הגברת ימית צור, רכזת החינוך החברתי בבית הספר.
הרעיון היה כל כך ייחודי שהוא צבר אהדה רבה - עד שהוחלט על קיום של כנס בוגרים בכל בתי הספר באשדוד.

בתחילת חודש מרץ, בשבוע של ה- 4-11.3.2011, פעל הפרויקט בבית הספר התיכון מקיף ז', כשביום שישי, בסופו של השבוע, כונסו הבוגרים ושיתפו בדעותיהם על הצבא. הכנס כלל סיפורים מעניינים ויחודיים. כולם שמחו על כך שלקחו בו חלק, ובית הספר אותר כבית ספר עם בוגרים רבים שנעשו ללוחמים - שזו כמובן גאווה ענקית לדעת שבוגרי בית הספר משרתים ביחידות מובחרות כמו גולני וגבעתי.

כשנשאלה הגברת ימית צור, מה דעתה וכיצד הפרויקט הפך לכה מוצלח ומרגש, היא הגיבה: "גולת הכותרת של "שבוע צה"ל", מעבר למגוון הפעילויות העירוניות והחברתיות שמתקיימות בו, הוא פאנל החיילים והחיילות, בוגרי בית הספר בתפקידים משמעותיים בצה"ל. החשיבות במפגש הזה בין תלמידי החטיבה העליונה לבין החיילים שמהווים דוגמא ומופת, היא עצומה, שכן מוענקת לתלמידים שיתגייסו בעתיד אפשרות לשמוע ולהכיר את צה"ל באמצעות מקור ראשון שייתן מידע מנקודת מבט של מתגייס, מאשר נקודת המבט שניתנת לתלמידים מהמורים".

הידיעה בנוגע לאופן התנהלות הצבא מידי מקור ראשון, לא רק חושפת בפני המתגייסים לעתיד אינפורמציה שימושית ביותר, אלא גם מעניקה למורים נחמה, על כך שהם רואים את הבוגרים שאותם חינכו עד לפני שנה הופכים לאזרחים טובים יותר, אזרחים שמשרתים ונלחמים למען המדינה.

ליגת השנה

כתבתו של רפאל אלמקייס, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

"מסורת הכדורגל" - שם שניתן למשחקי ליגות הכדורגל שנערכים כמדי שנה בבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד.

מדי שנה במהלך חג הפורים נערך בבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד ליגות כדורגל אשר בה משתתפים כל כיתות המקיף, מכיתה ז' ועד שכבה י"ב. מכל כיתה נבחרים ארבעה שחקנים ועוד שוער אחד כאשר הבחירות נעשות על ידי תלמידי הכיתה. ליגה היא שיטה לארגון תחרויות ספורט שבה כל ספורטאי או קבוצה מתמודדים נגד כל יתר היריבים באותה קבוצה של מתחרים או קבוצות. המונח "ליגה" עשוי גם להתייחס לכל אותם ליגות דומות באותו ענף ספורט ו/או מדינה, המאורגנות לרוב בצורה היררכית. לדוגמה: בכדורגל הישראלי הליגה העליונה היא ליגת העל, מתחתיה הליגה הלאומית, אחריה הליגה הארצית ועוד.

על השיפוט והארגון שקשורים במשחקי הליגות במקיף י' אחראי המורה לספורט של המקיף, גיא כהן, אשר נותן תנופה לכל הנושא באופן אישי. בכל הפסקה במהלך תקופת פורים (ונמשך גם אחרי עד המשחק האחרון), נאספים כל תלמידי המקיף סביב המגרש בכדי לעודד ולהיות "מעודכנים" בתוצאה.

למשחקי הליגות הנערכים במקיף י' כבר דבק השם "מסורת הכדורגל", אשר מתקיים מדי שנה ונותן הזדמנות שווה לכולם לנסות לנצח בליגות הבית ספריות של ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם.

כמו בכדורגל הישראלי כך גם במקיף י' - קיימות 2 ליגות: ליגת העל שהיא הליגה העליונה, הליגה בה מתמודדות כל הכיתות מבית הספר. והליגה הלאומית שהיא של "המסגרת הישיבתית" הקיימת במקיף, אשר בה מתמודדים רק הכיתות ששייכות למסגרת שבה המשחקים נערכים במתכונת מצומצמת יחסית לליגה הבית ספרית.

לתלמידי "המסגרת הישיבתית" יכולים להשתתף בשתי הליגות במקביל ולנצח בכל אחת מהאליפויות.

תודה לשלומי דיגורקר, תלמיד כיתה י'7 מבית הספר, אשר עוקב אחר המשחקים ותרם מידע לכתבה.

מחויבות אש!

כתבתו של רפאל אלמקייס, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

תלמידים מבית הספר התיכון מקיף י' באשדוד משתתפים במחויבות אישית, בה על הדרך יכולים להציל חיים ולעזור לחתולים. "כל הגוף מתמלא באדרנלין" מציין אחד התלמידים במחוייבות.

מכבי אש נותנים שירות חירום שתפקידו העיקרי הוא להילחם בשריפות ובהתפשטות אש בלתי מבוקרת. בנוסף לכך, כוחות מכבי האש עוסקים גם בפעולות חילוץ והצלת לכודים. על פי רוב, הצבע המזוהה ביותר עם מכבי האש הוא אדום, וזה, בדרך כלל, צבע רכבי הכיבוי שלהם וצבע פנס האזהרה המהבהב שעליה. צבע מדיהם הוא צהוב, אדום או כחול-אפרפר כהה.

מכל תלמידי בית הספר מקיף י' באשדוד הגיעו והתקבלו לשירותי מכבי האש רק שני תלמידים שהם מ"המסגרת-הישיבתית". לפי התיאורים של המתנדבים, מלבד ההפסקה שמספקת להם גישה חופשית לכל "מתקני השעשועים" של מכבי האש באשדוד הם נהנים מהעבודה עצמה, מההכנות למצב של שריפה, חילוץ, הצלה ושאר הדברים הגורמים לגוף שלהם "להתמלא באדרנלין".

אריאל אזוליאי, אחד מהתלמידים אשר מתנדב במחויבות הסביר: "זו אחריות. מלמדים אותנו שם מלא דברים שיכולים גם לעזור בעתיד באופן כללי, וגם כיף שם כי כל הגוף מתמלא באדרנלין".

במחויבות ישנם כ- 30 תלמידים נבחרים מבתי ספר על יסודיים שונים באשדוד, אשר התחילו בקורס המשלב בעיקרו למידה באופן של תיאוריה אודות מכבי האש ובאופן כללי ואודות הכבאיות. ובאופן פיזי כאשר כל אחד מהתלמידים מתנסה בפעילות עצמה.

24 במרץ 2011

עזרה לזולת

כתבתה של עינב יוסף, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ט' באשדוד.

כיתת מופ"ת ז' 7 בבית הספר התיכון מקיף ט' באשדוד בחרה לבקר לכבוד חג הפורים את מחלקת הילדים בבית החולים קפלן. ביקור זה התקיים במסגרת פעילות חברתית ועזרה לזולת המתקיימת במערכת החינוך בעיר.

תלמידי כיתת מופ"ת מביה"ס התיכון מקיף ט'
תלמידי כיתה ז' 7 ביקרו במחלקות ילדים א' ו ב' בבית החולים קפלן, וחילקו לכל מחלקה משלוח מנות ש"מגה בעיר" הכינו באדיבות רבה. התלמידים התאספו בדשא שליד מחלקת הילדים וארגנו פעילויות לשתי המחלקות.

משלחת התלמידים מתיכון מקיף ט' ליוו את הילדים לפעילויות, אליהם הצטרפו גם הורי הילדים וחלק מצוות המטפלים. הם שרו איתם, רקדו איתם ושיחקו איתם כל מיני משחקים כמו: חבילה עוברת, סיבבוי חישוקים, כדור-רגל וכו'.

תלמיד מביה"ס מספר על החוויה:
האם נהנת להתנדב ולעזור לזולת? "היה לי עונג רב לראות את האושר בעיניים של הילדים. הביקור היה שמח מהנה וחוויתי".

תודה לריקי היועצת שהתלוותה אל התלמידים בפעילות.
תודה לועדת האירועים אשר ארגנה יחד עם המורה כוכבה על הרעיון להתנדב ולשמח את הילדים.
תודה למש"ציות טלי ונס על העזרה בביצוע והכנת הפעילויות.

תלמידים תחת אש

כתבתה של מריאנה פינחסוב, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ט' באשדוד.

אזעקת טיל הגראד בתאריך 22.3.2011  באשדוד מהווה תחילתן של רגשות פחד וסכנה מחדש בפי התלמידים.
דבר זה קרה בפתאומיות מוחלטת כאשר אף אחד לא ציפה לזה.
בליל יום שלישי, בשעה 23:00 בערך, נשמעה אזעקת טיל שהעירה את כל תושבי אשדוד ובמיוחד את התלמידים לתחושת פחד מחודשת. בלילה לפני יום לימודים, נאלצים התלמידים לעזוב את כל מעשיהם, במקרה זה את שינתם, ולרוץ להתחבא במקלטים בביתם, ולפעמים גם מחוץ לביתם.

דבר זה מעורר בנו, התלמידים, את השאלה: האם זוהי תחילתה של מלחמה חדשה? והאם נמשיך ללמוד בבתי הספר בעקבות כך?

תלמידים רבים נכנסים לחרדות המלחמה רק משמע האזעקה, הורים רבים נראים מודאגים מהמצב ולא מוכנים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר - דבר שעלול לפגוע במסגרת הלמידה של הילדים, אך עם זאת שמירה על ביטחונם.

התלמידים הלומדים בחטיבה העליונה הנמצאים בתקופה של למידה נמרצת לקראת תקופת הבגרויות שלהם, עלולים להיפגע מכך. התלמידים ישארו יותר זמן בבית, ולא ימשיכו את לימודיהם לקראת הבגרויות, כפי שעשו בתקופה האחרונה.

עכשיו, רק בגלל אזעקה השביתה העירייה את הלימודים ליומיים בבתי הספר באשדוד. מה יקרה כאשר המלחמה תתחיל?
תלמידים רבים נשארים מודאגים גם מהמצב הביטחוני שאינו מאפשר להם להמשיך בלמידה מתמדת לקראת הבגרויות שלהם. כך נתקפים התלמידים בכמה חרדות בו זמנית: כיצד להישאר בטוחים מפני המלחמה וכיצד לצרוך את החומר הנלמד לנבחנים.פתרון שהציעו מורים מקצועיים לעניין הזה הוא לקחת את התלמידים לתגבורים של שעות נוספות כאשר המצב יירגע. ישנם תלמידים המציעים הצעות משלהם: לקיחת מורים פרטיים הביתה או למידה במקלטים מיוחדים שיהיו מוגנים מפני טילים.

בינתיים על התלמידים להישאר בביתהם, ולהתפלל שהמצב הזה ירגע כך שיוכלו לחזור ללמידה, ולרגיעה נפשית.

הודעת ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי
הודעת ראש מינהל החינוך, מר אריה מימון

פורים צעיר בבית האבות

כתבתה של מריאנה פינחסוב, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ט' באשדוד.

תלמידי בית הספר התיכון מקיף ט' באשדוד מבקרים ותורמים לקשישים בבית האבות בחג הפורים.

האם פעם חשבתם שאולי כדאי לכם לתת מעצמכם לאנשים הזקוקים לחום ואהבה? - כך בדיוק חשבו התלמידים שתרמו מזמנם ומכספם למען קשישים בבית האבות. המורים והתלמידים מביה"ס התאחדו וגייסו כספים למען קניית משלוחי מנות לקשישים בחג הפורים. כל אחד מהתלמידים תרם 10 ש"ח מכספם למען מטרה זו. כאשר מטרתם היחידה - לשמח את הקשישים שזקוקים לזה.

דבר זה מקנה תחושה של חופשיות ואכפתיות מצד התלמידים. "זה כיף לשמח אותם, באמת שיש לי עכשיו הרגשה טובה" מספרת תלמידה בכיתה י' מביה"ס. מתוך דברים אלו אפשר להבין כי מעשים כאלו ואחרים שנוגעים לתלמידים בגילאים 15-17 אשר תורמים מעצמם לחברה נזקקת - נותנת לתלמידים תחושה שונה מהרגיל. מעשה כזה משנה להם את הגישה, ויש להם יותר מוטיבציה להסתכל על הדברים אחרת.

הביטוי "עזרה לזולת" כעת בעל יותר משמעות בשביל התלמידים, והם יהיו מוכנים לתרום מעצמם אפילו יותר. עכשיו כשהם חווים את זה. דבר זה תורם רבות גם לחינוך התלמידים. בנוסף לכך, התלמידים שמחים מהתחושה שנתנו לקשישים. וגם הקשישים מרגישים יותר טוב.

בחדר השומם, השקט וללא אווירת החג שבו גרים הקשישים, הכניסו התלמידים קצת שימחת חיים ותחושה של חג.
גם לצוות האחראים בבית האבות היה דבר לומר: "תודה רבה על היוזמה. זה שימח אותם (את הקשישים) מאוד ונתן להם תחושת חג". "תודה רבה! כל הכבוד! בעיקר תודה רבה לתלמידים על תרומתם האישית והכספית!" דברי האחות.

לסיכום, התלמידים מרגישים שעברו חוויה באמת מרגשת. הם מאוד שמחים שיכלו לתת מעצמם, והם מרגישים שהם מוכנים לתת אפילו יותר, ומי יודע, אולי יהיו עוד פרויקטים נפלאים כמו זה בהם יותר אנשים ישמחו ויהיו מאושרים.

16 במרץ 2011

פורים במקיף ו'

כתבתו של ניר רובין, תלמיד כיתה ז' 6, תיכון מקיף ו' באשדוד.

השנה, תשע"א, בית הספר העל-יסודי מקיף ו' באשדוד ממשיך כהרגלו ומעביר יום משמח בו התלמידים מתחפשים וחווים הפעלות יצירה, הפחתה בלימודים וחגיגות. פרטים מקיפים על חג הפורים השנה במקיף ו' כולל ראיון מיוחד עם נציגת מועצת התלמידים שירן לוקסנבורג.

כמו בכל שנה לקראת פורים, תלמידים מתחפשים. ועם זאת, מגיע הצורך לבצע משהו ייחודי ושונה משאר הימים. השנה התלמידים והמורים בבית הספר התיכון מקיף ו' מתחפשים באותו הזמן, ביום ו' ה-18.3.2011. כמו-כן, מועצת התלמידים של מקיף ו', ובראשה יו"ר מועצת תלמידים שירן לוקסנבורג, נערכת מראש ליום זה.

ראשית, הצעד הראשון של המועצה היה לאתר להקת-רוק מכל חטיבה שתנגן בתחרות התחפושות הבית-ספרית. על כל פוסטר שנתלה על קירות ביה"ס התנוססה בקשה והיא: "כל להקת-רוק שרוצה לנגן בפני קהל התלמידים צריכה לפנות למועצה לבחינה". ניתן לציין כי עד ליום פרסום הכתבה, מועצת התלמידים לא מצאה להקת-רוק שתנגן בפני בית-הספר.

כאמור,יום הלימודים ייחל בשעה 9:00 בבוקר. באותו יום תיערך תחרות תחפושות בה תלמידים יתחרו על המקום הראשון, ולתלמיד שיזכה יוענק פרס מכובד ביותר.

דבר טוב נוסף שנעשה למען הזולת במקיף ו', הוא שכל תלמיד מתבקש להביא משלוח-מנות לגדוד חיילי גולני.

להלן ראיון שנערך עם שירן לוקסנבורג-נציגת מועצת התלמידים:

מה שונה פורים השנה משנים עברו?
"השנה אין הרבה שוני משנים קודמות. כל פעם רק מתווספות פעילויות אך הבסיס אותו דבר".

אילו פעילויות מתוכננות לפורים?
"כמו בכל שנה - תהיה תחרות תחפושות, אנחנו יוצאים השנה למעון "לילך" - מעון לאנשים מוגבלים, לשמח אותם ולהביא להם משלוחי מנות". כמו-כן היא ציינה שתהיה שעת חינוך עם המחנכות של כל כיתה.
עוד דבר שמתוכנן בביה"ס הוא ריקוד "זומבה" - אירובי דאנס המשלב מוסיקה מדרום אמריקה עם צעדי ריקוד לטיניים שיבוצע על-ידי רקדנים מקצועיים.

מה עושה המועצה כדי להגן על התלמידים במקיף מפני נפצים?
"המנהל, מר אבי קורן, בדרך כלל מפרסם, יחד עם מועצת התלמידים, שחל איסור מוחלט להביא נפצים וכל הדברים המסוכנים המיוחסים לפורים".

כל מה שנותר לומר הוא פורים שמח ולא להתמלא באכילת הרבה אוזני-המן!!!

15 במרץ 2011

טלוויזיה כגורם לכישלון

כתבתה של מריאנה פנחסוב, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ט' באשדוד.
הטלוויזיה  מושכת את תשובת ליבם של תלמידי תיכון שונים ברחבי הארץ, כתוצאה מכך יש השפעות על ציונם של התלמידים בלימודים.

בדרך כלל בני נוער מעסיקים את עצמם בזמנם הפנוי בצפייה בתוכניות טלוויזיה שונות ומגוונות. אבל האם יש על כך השפעה על הלימודים? "זה תלוי, כי למשל את 'האנגלית' זה ממש ממש ממש שיפר לי. אבל, לפעמים אני צופה בטלוויזיה במקום ללמוד למבחן ואז אני צריך להישאר ער עד מאוחר כדיי ללמוד" אמר לירון, תלמיד כיתה י', מאשדוד.

תלמידים רבים טוענים שהצפייה בתוכניות הטלוויזיה משפרת את רמת לימודיהם בשפה האנגלית. ככל שהתלמידים יצפו יותר בתוכניות בשפה האנגלית כך גם תשתפר קליטתם את השפה. אך הרבה גם טוענים שהטלוויזיה, באופן כללי, מחמירה ומשפיעה באופן שלילי על מצבם הלימודי של התלמידים בכך שהתלמידים נחשבים ל"מכורים" למסך הטלוויזיה ומשקיעים יותר מזמנם (לפעמים גם בזמן שהם לא פנויים) בצפייה מרובה בטלוויזיה במקום ללכת ללמוד למבחן שיש להם יום למחרת, או במקום הכנת ש"ב (שיעורי בית) וכו...

בנוסף על כך, הרבה תלמידים מחשיבים את זמן הצפייה בטלויזיה יותר מאשר את זמנם ללימודים, ואף מעמידים את הצפייה לראש סדר העדיפויות שלהם. השאלה המרכזית היא האם התלמידים מודעים למצב הזה? ובכן, רוב התלמידים ענו שהם מודעים לכך - אך המצב הזה לא ניתן לשליטתם.

כפי שנאמר מקודם, התלמידים מחשבים את עצמם ל"מכורים" לטלויזיה וצריך להתאמץ קשה כדי לעצור זאת. בנוסף לכך, הילדים מודעים שזה משפיע על לימודיהם ומנסים לחלק את זמנם באופן מתאים ללמידה וגם לצפייה בטלווזיה.
ואכן, ניתן להבין שהטלויזיה משפיעה גם באופן חיובי על הלימודים וגם באופן שלילי.

עצה שלי כתלמידה לתלמידים - התעוררו, ושימו לב לכמות הצפייה שלכם בטלויזיה, ונסו להשקיע את רוב זמנכם בלימודים. תאמינו לי, בסוף זה ישתלם לכם ;)

10 במרץ 2011

טיול שנתי שכבה ז'

כתבתו של שון גלס, תלמיד כיתה ז' 3, תיכון מקיף ו' באשדוד.

הטיול השנתי של תלמידי כיתה ז' מבית הספר התיכון מקיף ו' באשדוד יצא לדרך. התלמידים יצאו בפעם הראשונה לטיול בן יומיים (רובם) במסגרת מע' החינוך ובו ישנו מחוץ לבית.

במסגרת הטיול אשר התקיים ב- 6-7.3.2011 התלמידים טיילו באזור מדבר יהודה וים המלח. מטרת הטיול הייתה לשלב בין המדבר למים ולנחלים - שני נושאים מנוגדים למדי.

ביום הראשון לטיול התלמידים יצאו מתיכון מקיף ו' באשדוד לעין גדי – נחל ערוגות. בנחל ערוגות הלכו על המסלול היבש והגיעו עד למפל הנסתר, שם יכלו להיכנס למים הקרים ולהתרענן. ניתן היה להבחין במקום בשפני סלע ובציפור הנקראת "פרחת המדבר" עקב כנפיה הכתומות. בערב הגיעו התלמידים לכפר הנוקדים, שם התכבדו בארוחה בדואית וישנו בשקי שינה במאהל גדול.

ביום השני התלמידים התכבדו בארוחת בוקר בדואית ולאחר מכן נסעו להר מצדה. הם הגיעו להר מצדה ועלו במעלה מסלול "הסוללה". כאשר הגיעו לראש ההר, למדו על המבנה האסטרטגי וחשיבות ההר, וכן על הסיפור אשר הוא נושא עימו. בהר מצדה טיילו בין החדרים וראו את אדריכלות המגוונת ומתוחכמת יחסית לתקופה. לבסוף הם ירדו את מסלול הנחש, ולמדו כי אם המסלול לא היה בצורת הנחש לא ניתן היה לרדת מההר.

תלמיד כיתה ז': "הטיול היה מהנה מאוד, בטיול הכרתי טוב יותר את חבריי לשכבה וניהנתי להיות איתם. הטיול תרם לגיבוש הילדים והכרת הארץ גם מהאזורים היבשים והחמים יותר". גם המורות והמחנכות מביה"ס נהנו מאוד ביחד, והטיול עוזר לשנות את השגרה ולהיות ביחד מחוץ למקום בית הספר.

רגע לפני שורשים -ערב ישראלי

כתבתה של שני אמרניאן, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ה' באשדוד.

בתאריך ה-23.2 נערך בבית הספר התיכון מקיף ה' באשדוד ערב הורים ותלמידים בנושא ערב שורשים שבו נכחו גם התזמורת הבית ספרית, המקהלה הבית ספרית "גרפיטי", מנהל בית הספר וסגל חינוך החברתי.

 ערב זה את הערב פתחו המחנות, הלא הן תלמידות כיתה ז' שדיברו על סבלנות וגיל ההתבגרות, לאחר מכן עלה מנהל ביה"ס, מר יעקוב לוי, לבמה ודיבר על הישגי בית הספר, חשיבות הערב והשחיל ציטוט של יגאל אלון שסיכם את דבריו: "אדם שאין לו עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". רכזת השכבה עלתה והציגה את עצמה להורי התלמידים וכיבדה את להקת בית הספר "גרפיטי" ששרו מכל הלב לכבוד הנוכחים וסיימו בשיר "ביחד". אחריה עלתה תזמורת כלי הנגינה של בית הספר בהנחייתה של הגב' יוליה שקינחה את השתתפותה בנעימה של השיר "תודה על כל מה שנתת".

תזמורת כלי הנגינה של בית הספר
יפעת בן גיגי מורה מסגל ביה"ס עלתה לבמה והשמיעה את דבריה. היא הסבירה שלילדים יש צורך עז לדעת את השורשים שלהם ושעבודת השורשים אינה עוד סתם עבודה לבית הספר, וכי במהלך הכנת עבודת השורשים התלמידים מודעים לסיפורים אישיים, מסמכים מן העבר וזיכרונות ילדות הפרחו מזיכרונם. היא הזכירה בזאת שבכל שנה מתקיימת תחרות "חץ וקשת" של ילדי כיתות ז' בעיר המציגים את עבודת השורשים שלהם, ובית הספר מקיף ה' קטף את המקום הראשון בשנתיים האחרונות. יפעת עודדה את התלמידים להשתתף בתחרות וכך גם הוריהם.
 
לאחר הסיכומים והמנגינות המשתתפים נשלחו לכיתת האם בביה"ס. כל כיתה קיבלה מנחה מארגון "עם ישראל אחד" וכך החלה סדנת "עבר, הווה, עתיד". לאחר שכל מנחה הציג עצמו לכיתה, ההורים התבקשו לעמוד וליצור מעגל, ומשחק "מתן השם" החל שבמהלכו נזרק כדור צמר מאחד המשתתפים לשני שכל אחד תופס בצמר וכך יוצר סיבוך. כל אדם המקבל את הכדור מציג את עצמו ומספר על מקור שמו. אחרי המשחק המהנה דיברו המנחים על מדרש השם: "אביו ואמו" (השם שקיבל מהוריו),"בני אדם" (איך החברה תופסת אותך), ו"מה שקונה הוא לעצמו" (השם והכינוי שאדם נותן עצמו לפי נקודת מבטו האישית).

משחקים נוספים שנערכו באותו היום: תיאור ציור כלשהו לבן משפחה על מנת שייצא כמה שיותר קרוב למקור, תחרות השמעת שירים בין ההורים והתלמידים שבו התנגנה מנגינה ברקע ועל המשתתפים היה לזהות את שם השיר או הזמר השר אותו - המנגינות כללו שירים מתוך "סלאח שבתי", שיריו של עוזי חיטמן, שושנה דמארי ועם זאת כללה גם שירים מודרנים המשתייכים לזמרים עידן רייכל, והראל סקעת. ברוב המכריע של התחרויות ניצחו ההורים.
את הערב סגרו הנהלת בית הספר בארוחה ישראלית טיפוסית-הפאלפל.

וכך הסתיים לו ערב הקדמה לערב השורשים, וכולם כבר משתוקקים להגיע לערב השורשים, לראות את העבודות ואת התלמידים שיציגו אותם, מאכלי עדות שונים, סיפורים, חוויות והנאה אחת גדולה.

9 במרץ 2011

התנדבות בשביל בגרות

כתבתה של נטלי כהן, תלמידת כיתה י'1, תיכון מקיף ז' באשדוד.

כיום בכל בתי הספר באשדוד קיים פרויקט "מחויבות אישית" - תלמידי שכבה י'-י"ב צריכים לתרום 60 שעות לקהילה בהתנדבות, על מנת לקבל "תעודת בגרות חברתית".

שמי נטלי כהן, ואני תלמידה בביה"ס התיכון מקיף ז' באשדוד. לפני שהתחלתי בכלל להתנדב, ורק שמעתי על פרויקט "מחויבות אישית" שאלתי את עצמי לא פעם האם זה נכון שההתנדבות מחויבת, ולא באה מרצון. האם זה טוב בכלל שקיימת התניה זו לקבלת תעודת בגרות חברתית? מצד אחד התניה אכן טובה, מפני שזה גורם לתלמידים להתנדב, וזה מראה להם צד אחר שלא הכירו בעצמם - נתינה ואהבה, לתת לאחר ללא קבלת תשלום.
למשל, אני, אם לא הייתה קיימת התניה זו, לא בטוח שהייתי מתנדבת. הייתי אומרת לעצמי בשביל מה אני צריכה את זה ושאני צריכה לעסוק בלימודים ובמבחנים. ועכשיו, בראיה לאחור, אחרי שכבר עברתי הרבה בהתנדבות, אני יודעת שאם לא הייתי מתנדבת, הייתי מרגישה תחושת פספוס עצומה בכך שאני לא נותנת מעצמי.

מידי שבוע אני מוצאת את עצמי מחכה לימי ראשון כדי להתנדב בגן אורן הממוקם במעון אילנות, שעתיים כל פעם בין השעות שלוש עד חמש. בגן זה יש ילדים בגילי 3-4 והם ממש חמודים. אני מעירה אותם משינה, נועלת להם נעליים ומשחקת איתם עד שהוריהם מגיעים לקחת אותם הביתה. אתם בוודאי שואלים, למה אני עושה את זה ומה נותן לי - להתנדב? כשאני מתנדבת, אני קודם כל נהנית עם הילדים, זה נותן לי תחושת סיפוק והרגשה ממלאת, כזו שרק אנשים שמתנדבים מכירים. אני גם שמחה שאני גם תורמת לקהילה וגם נהנית מזה. מצד שני, אם אחזור לדילמה שהתחלתי איתה, התנדבות עם תנאי היא לא דבר טוב. מכמה סיבות:
  • התלמידים לא מתנדבים מרצון ורוצים רק לסיים את כמות השעות של ההתנדבות כדי להיפטר מזה.
  • התנדבות צריכה לבוא מהלב ולא כתנאי.
  • התנדבות עם תנאי לא נחשבת כבר התנדבות.
לסיכום, אנו מבינים שלהתנדבות עם תנאי יש השלכות בעד ונגד, להתנדב צריך עם מרצון ולא כי מחייבים. להתנדב זה שאתה בעצמך בוחר את הנושא לגביו תרצה לעשות משהו, ואם בוחרים אותך למשהו או מתנאים את זה במשהו זו כבר לא התנדבות, נכון?

8 במרץ 2011

גמ"ח בני עקיבא

כתבתה של יעל אמיתי, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף י' באשדוד.
בגמ"ח בני עקיבא בסניף י"א באשדוד מתאספים החניכים והמדריכים מידי שבוע, ומתרימים מוצרי מזון למשפחות נזקקות.

בסניפי בני עקיבא ברחבי אשדוד פועל גמ"ח כבר מספר שנים, גמ"ח שדואג לאיסוף וחלוקת מוצרי מזון עבור משפחות נזקקות שאינן יכולות לממן את עצמן. בין הסניפים נמצא סניף י"א הפועל בבית הספר התיכון מקיף י'. הגמ"ח בסניף הזה חדש יחסית, הוא פועל רק כשנה - במשך כל השנה מידי שבוע ובמיוחד בחגים.
המדריכים והחניכים של סניף י"א מתאספים כל יום חמישי ובימים שלפני החגים בסניף, ומתחלקים לשלוש קבוצות:
  • הקבוצה הראשונה מורכבת ממדריך וחניכים המסתובבים בבתים ובסופרים, ומבקשים מוצרי מזון ו/או כסף.
  • הקבוצה השנייה מורכבת ממדריכים וחניכים בוגרים שתפקידם לסדר את המוצרים בארגזים ולקנות עם הכסף מוצרים חסרים.
  • הקבוצה השלישית לוקחת את הארגזים ומחלקת אותם למשפחות על פי רשימה.
שמות המשפחות הנמצאות ברשימה נמסרות בדרך כלל על ידי קרוביהם היודעים על מצבם הכלכלי. המשפחות נותרות ברשימה עד שמצבן הכלכלי משתפר אולם בדרך כלל רוב המשפחות נשארות ברשימה. כמו כן ישנן משפחות המקבלות את מוצרי המזון בסתר, כלומר ארגזי המזון מוצבים בחזית ביתם בסתר.
 
כולם מוזמנים לבוא לבני עקיבא, להתנדב בגמ"ח ולתרום למשפחות נזקקות.

3 במרץ 2011

זוכרים את בצלאל שפרן

כתבתו של רפאל אלמקייס, תלמיד כיתה י'7, תיכון מקיף י' באשדוד.

עושים כבוד: שמו של ביה"ס התיכון מקיף י' באשדוד הוחלף ומעתה יקרא בית-הספר ע"ש בצלאל שפרן ז"ל, מנהל מיתולוגי בעיר שגידל וחינך לערכים דורות של תלמידים.

בית הספר מקיף י' באשדוד לבש חג לכבוד טקס החלפת שמו. החל מעכשיו התלמידים ידרשו להתרגל לשם החדש: בית הספר ע"ש בצלאל שפרן ז"ל. לטקס הגיעו אורחים רבים ומכובדים, כגון: ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, יו"ר ארגון המורים מר רן ארז, הממונה על החינוך מר יהודה פרנקל, מורים ומנהלים וותיקים שעבדו לצידו של שפרן, מפקחים ממערכת החינוך, אנשי ציבור תלמידיו לשעבר ואורחים מכובדים אחרים.

בבית הספר הוחלט להנציח את דמותו של שפרן על ידי הצבת שלט הנצחה מכובד. ראש העיר, בליווי בני המשפחה הסירו את הלוט מעל תמונתו של שפרן ולידה כיתוב קצר על פועלו.

בצלאל שפרן היה המנהל המיתולוגי של בית הספר התיכון הדתי מקיף ב', אך הוחלט להנציח את שמו בבית-ספר אחר. הוא היה לדמות חינוכית שהטביע חותמו בעשייה רבה במערכת החינוך באשדוד. הוא גידל וחינך דורות של תלמידים באשדוד.

מיכאל תנעמי, מנהל בית הספר מקיף י', מסביר את ההחלטה על השינוי השם: "ההחלטה על שינוי שמו של בית הספר התקבלה על ידי ראש-העיר, מתוך רצון להנציח את שמו של שפרן. השם ניתן למקיף י' על אף ששפרן לא ניהל אותו משום שלבית-הספר שאותו ניהל, מקיף ב', קיים שם.

דבורה מרסל-זיו, אחראית ועדת השמות של העייריה, הוסיפה: "בתי הספר התיכונים א', ב' ו- ג' ניבנו על ידי תורם בשם רוגוזין ולכן ניתן שמו של בי"ס על שמו. כמובן שלא ניתן לשנות את שמות בי"ס ולכן ניתן למקיף י' שמו של בצלאל שפרן, מתוך כבוד לאדם המיוחד".

דינה בר אולפן, סמנכ"לית העירייה, מציינת כי בני המשפחה היו מעורבים בכל תהליך החלפת השם: "הפנייה הראשונית נעשתה על ידי בני משפחתו של בצלאל שפרן ז"ל לראש העיר, אשר העבירה את הבקשה בצירוף המלצתו לוועדת שמות.  משם זה עבר למועצת העיר. אמנם, היה ראוי שהמקיף אותו ניהל מר שפרן ז"ל במשך שנים כה רבות ישא את שמו, אולם מאחר ומקיף זה כבר נושא שם אחר, אותר מקיף ממ"ד אחר בעיר לשאת את שמו של אדם שתרם משמעותית לקידום החינוך הממ"ד בעיר, לאינטגרציה חברתית  ולחיזוק הערכי של תלמידי בית הספר במשך שנים רבות."

המשלחת לפרו

כתבתו של מתן פיזמן, תלמיד כיתה י'1, תיכון מקיף ז' באשדוד.

משלחת מלימה שבפרו, הגיעה לבקר בישראל בתחילת חודש פברואר, התארחה בתיכון מקיף ז' באשדוד, וזאת לאחר שחבריה התכתבו באינטרנט עם תלמידים מישראל.

ישראלי, פרואני ומש"צ נפגשים באולם ספורט של בית ספר באשדוד... נשמע כמו תחילתה של בדיחה לא כך? ובכן, בדיחה- זו לא. ביום ה' בתחילת חודש פברואר, הגיעו לבית הספר התיכון מקיף ז' באשדוד קבוצת בני נוער מפרו, לימה. בני הנוער מפרו התארחו בבית הספר, והשתתפו במגוון פעילויות בעזרת המש"צים (מדריכי של"ח צעירים). הם הכינו ארוחות, שרו שירים, ישבו ודיברו עם חבריהם מכיתה י"א 8, שאיתם התכתבו במשך שנה.

תלמידי כיתה י"א 8 ממקיף ז' באשדוד זכו לקיים שיחות באינטרנט ביחד עם הפרואנים, כל תלמיד הצטמד לבן זוג שאיתו שוחח, למרבה ההפתעה, בעברית.
חברי המשלחת מפרו, יודעים ובקיעים בשפה העברית, הם יהודים, ומזוהים עם המדינה ומינהגיה. וכך יום שלם הם היו בשטח בית הספר ביחד עם חבריהם. בסוף היום ישנו התלמידים מכיתה י"א ביחד עם המשלחת מפרו והמש"צים.

המש"צים שלא הכירו את הילדים קודם לכן בניגוד לתלמידי כיתה י"א 8, הופתעו מאוד לגלות עד כמה חברי המשלחת מחוברים ומזוהים עם התרבות הישראלית. וכך אמרו: "הם חבר'ה נחמדים, הם דומים לנו, היה כיף להשתתף איתם בפעילויות והפתיעה אותנו הקשר שנוצר ביניהם לבין הישראלים, למרות המרחק העצום."

הפרואנים והישראלים עשו הפסקה גדולה וחגיגית לכל ילדי בית הספר, הם רקדו ושרו, ולמען האמת לא היה ניתן להבחין מי היה ישראלי ומי היה פרואני שכן הם ממש מזכירים אותנו במראה וזאת למרות שמדובר בשתי תרבויות שונות ורחוקות לגמרי אחת מהשנייה.

את הלילה הם נאלצו לבלות באולם הספורט, אבל אל תטעו, הם לא התלוננו. הם ידעו במה מדובר, הם ידעו שלא מדובר בחופשה אלא בטיול. ביום שאחרי, נאלצו הפרואנים לעזוב. כמובן שכולם מאוד רצו שהחברי המשלחת ישארו ליום נוסף, אולי אפילו לשעה נוספת - בכל זאת מדובר במפגש היסטורי בין שתי תרבויות שונות ורחוקות.

נראה כי הפרואנים התקבלו במקיף ז' ממש באהבה ובציפייה. הם נהנו והתחברו מאוד אל הישראלים - ומעניין כיצד, האם זו התרבות הנפלאה שלהם והתנהגותם? או שמא החום והאהבה שמפזרים הישראלים שלה הם לא ציפו?

מודעות לצה"ל

כתבתן של אביחי דאלאל, תלמיד כיתה י'1 ושני אמרניאן, תלמידת כיתה י'3, תיכון מקיף ה' באשדוד.

בתאריך ה-16.2 נערכה בבית הספר התיכון מקיף ה' באשדוד "הפסקה פעילה" בנושא מודעות לצה"ל וחשיבות הגיוס.
לאירוע הגיעו חיילים המשרתים בגופים שונים בצה"ל כדי להסביר ולענות על השאלות הנפוצות בקרב התלמידים הקרובים לגיוס. בהפסקה הפעילה נפתחו גם דוכני מכירת מזון ושתייה שהכנסותיהים הועברו כתרומה לדוד אלחרר, תלמיד מקיף ז', בן ה-15 הסובל ממחלה קשה. עם זאת, נפתחו דוכנים בהם משחקי קליעה למטרה, באולינג, חשיבה ומזל.
בהפסקה התנגנו שירים שהופעלו על ידי התקליטן הקבוע של מקיף ה'.

ימים קודם לכן נכנסו החיילים לכיתות י'-יב', הסבירו על השירות המשמעותי בצה"ל, על הגיוס שלהם עצמם, נתנו נקודות למחשבה ופתחו דיונים שונים ומגוונים בין התלמידים בכיתות. החיילים הסבירו שהם תמיד כאן בשביל התלמידים - אם זה לצורך דיבור על צה"ל או על דברים אישיים. המחנכים והמחנכות נכחו בשיעור שהעבירו החיילים וחיזקו את דבריהם.

תלמידי בית הספר יוכלו ל"נדנד" לחיילים בשאלות כמו: צבע המדים, סמלים של היחידות, שנות שירות, שירות לאומי, גודל הנשקים ועוד.

אז תלמידי מקיף ה', אם יש לכם שאלות אתם יותר ממוזמנים לפנות לחיילים המשוטטים בבית הספר,
הם פה בשבילכם!

1 במרץ 2011

נוסעים בדרך הישרה

כתבתם של לירון עמיחי ורפאל אלמקייס, תלמידי כיתה י' 7, תיכון מקיף י', אשדוד.

חבורת ילדים שאכפת לה, הנרתמת למען המאבק לבטיחות בדרכים.

מעמד החתימה על אמנת זה"ב: נציגי פרלמנט הילדים העירוני, ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, הממונה על החינוך מר יהודה פרנקל, רכזת מעורבות חברתית הגב' קרן שטלריד, מנהל פרויקט "שטח סטרילי" תנ"צ בדימוס יוסי אבני ומנחות פרלמנט הילדים: הגב' מרי אליהו, הגב' פנינה כהן והגב' אורלי ששון.
 
עמדנו בלשכת ראש העיר, משופצת, נקייה, נראית "מיליון דולר", בהינו בתמונות הצלמים שהיו תלויות על הקיר, ומהחלון
השתקף הנוף היפה ביותר באשדוד, והוא הים המרהיב. "בהתחלה התכנסנו (פרלמנט הילדים העירוני) בבית ספר "רננים", ודיברנו על כל הנושא של הבטיחות בדרכים ורעיון לעשות אמנה. חשבנו מה לעשות ואיך נעשה את כל הדברים. ואז ארגנו את כל הדעות של כל הילדים, ויצאה לנו אמנה! אנחנו חושבים שהאמנה תעזור במאבק, ותעזור לקהילה" כך אמר לנו אחד הילדים, נציג פרלמנט הילדים העירוני, כשחיכינו לראש העיר בלשכתו.


אמנת זהירות בדרכים (זה"ב) היא ללא ספק אחת ההצלחות הגדולות של פרלמנט הילדים העירוני של אשדוד. מדובר על אמנה שנכתבה על ידי פרלמנט הילדים במסגרת תוכניות המעורבות החברתית במינהל החינוך העירוני, ובה תוכן הקורא לילדי אשדוד להתאחד לעזרה במלחמה נגד תאונות הדרכים, בין אם על ידי להזכיר להורים את חשיבות הריכוז והתרעננות בנהיגה, ובין אם לא להפריע להורים בזמן הנהיגה. על האמנה חתם ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, ואיתו חתומים גדולי מקבלי ההחלטות בעיר אשדוד ומובילי פרויקט "אשדוד נוהגת אחרת".

תלמידי פרלמנט הילדים חותמים על האמנה בנוכחותו של ראש העיר
"יוזמה יוצאת מן הכלל. אנו מנסים לחנך את הציבור, תושבי אשדוד, בנושא זהירות בדרכים ובכלל בתחומים שונים שקורים בעיר, ואנחנו חושבים שהילדים יהיו השגרירים הטובים ביותר לכך. דרך ההשפעה שלהם על ההורים, ודרך ההשפעה שלהם על גורמים אחרים היא עצומה וייחודית - מה גם שהם בעצמם אזרחי העתיד, הם יהיו הנהגים של העתיד, יהיו אנשי העסקים של העתיד, החיילים של העתיד, המנהיגים של העתיד. אנו רואים כאן באמת ילדים נפלאים, מנהיגים אמיתיים, שמייצגים את בתי הספר היסודיים עם מודעות חברתית גבוהה, ויכולות ביטוי גבוהות - הם יודעים מה הם רוצים, והם נחושים להצליח!" מציין בגאווה ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, ומוסיף: "אנחנו גאים בילדים שלנו, באמת. ומאחלים להם המון הצלחה!".

האם האמנה הזו אכן תישא פרי ותצליח לדעתך?
"המאבק בתאונות הדרכים הוא מאבק עקשני ובלתי פוסק וצריך להיות בכל החזיתות. אני מאמין באופן ישיר שהחזית הזאת, דרך הילדים המשפיעים על החברים שלהם, על ההורים, על אנשים ברחוב ועל אלו שמסתובבים בקניון ומחלקים את האמנה ומחתימים אנשים, אני חושב שזו תוספת חשובה למאבק הכולל הזה. השאיפה שלנו היא להגיע לאפס תאונות דרכים - אי אפשר לעשות את זה בעזרת אמצעי אחד, יש משטרה, יש פיקוח, יש כבישים טובים, יש פעילות בתקשורות, וגם פעילות הילדים היא ממש חשובה".

קישורים נוספים:
אמנת זהירות בדרכים בהובלת פרלמנט הילדים העירוני
הודעה לתקשורת - שטח סטרילי אמנת הסהב של ילדי אשדוד
מידע נוסף על פרלמנט הילדים העירוני
מינהל החינוך באשדוד רואה חשיבות רבה בשקיפות ובהצגת הנעשה במסגרות החינוך בעיר. חשיבות מיוחדת ניתנת לדעתם של תלמידי העיר על השקפותיהם, המאירים לא פעם את עיניהם של מקבלי ההחלטות. להלן במה לביטויים ולחוויותיהם ממסגרת הלימודים של התלמידים המוזמנים להעביר מפרי עטם למערכת האתר.

המעוניינים לפרסם בעמוד זה, מוזמנים להעביר את הצעותיהם באמצעות
הלינק.