25 בינואר 2011

החיים והמוות ביד הסמיילי

כתבתו של לירון עמיחי, תלמיד כיתה י' 7, תיכון מקיף י'.

מה גורם לבני הנוער להוסיף סמיילי לכל משפט?
מה פירושם של הסמיילים?

יושב על מיטת הנוער בחדר של אמילי, נערה מאשדוד, חדר נוער טיפוסי לחלוטין. פוסטרים של להקות פופולריות על הקירות, צבע אדום דומיננטי בחדר, והמון נגיעות של סטייל אישי. "אי אפשר לכתוב בלי סמיילים. אני מניחה שכבר התרגלתי, זה פשוט מתבקש... כשכותבים בלי סמיילים, מה שכתבת מקבל רצינות יתרה, פשוט אי אפשר בלי" כך היא אמרה.

בשנים האחרונות, התחילו הסמיילים להחליף מילים, ואף משפטים. סמיילי אחד יכול להיות בעל משמעות גדולה מאוד, ויכול לשנות קונוטציה שלמה של משפט. הסמיילים עוזרים לנו, בני הנוער, לבטא את הרגש הטעון בכל משפט.
"הסמיילי הפך להיות חלק אינטגרלי מהטקסט, אל תתפלאו אם בשנים הבאות נראה את הסמיילים בעיתונות ובכל כתבה"
אכן, כמו שאמילי הזכירה, הסמיילים הפכו לחלק אינטגרלי ומשמעותי מהטקסט של בני הנוער, לפעמים מגיע הסמיילי אף לעבודות הגשה בית ספריות, והמורים המסכנים לא מבינים מה מביעים כל הסימנים האלה, ובצדק! מה שלנו, בני הנוער, קל מאוד להבין, למבוגרים מאוד קשה. אין מה לעשות, הסמיילים הם המומחיות שלנו. אנחנו בעלי הראש היצירתי שמאחורי הסמיילים.

לדוגמא הסמיילי "XD" האם תוכלו לנחש מה הוא מסמל?
אם תתאמצו, ותפעילו את החלק הימני של המוח אשר ברוב המקרים יותר מפותח אצל בני הנוער של היום, תוכלו לראות סמיילי המבטא פרצוף צוחק, וכמו במתמטיקה, כאשר מספר האפסים שנמצאים אחרי האחד, מבטאים את גודלו של המספר,
כך גם פה: מספר ה"D" שאחרי ה"X", מבטאים עד כמה מצחיק היה המשפט האחרון. כמו כן, לכל בן נוער יש את סמיילים המיוחדים שלו, שמבטאים את הסגנון שלו - סמיילים מסויימים יכולים לבטא אוכלוסיה שלמה ואף תרבות!

אך מה יקרה כשנצטרך לכתוב  ללא סמיילים?
התלותיות שבני הנוער פיתחה בסמיילים, גדולה כל כך, וברגע שהם צריכים לבטא את הרגשתם באמצעות מילים פשוטות, משימה שבדרך כלל פשוטה וקלה למבוגרים, הופכת להיות מטלה קשה מאוד לבני הנוער. העברית שלנו נעשתה יותר פשוטה, פחות פורמלית, ויותר דבורה. כנראה שאין ביכולתנו לשנות את זה.
"ניסיתי לכתוב בעבר ללא סמיילים, זו מטרה קשה מאוד. נשברתי לאחר כמה שעות. פתאום כל דבר שכתבתי קיבל רצינות יתרה,  ולפעמים תגובה שהייתי יכולה להגיב בסמיילי אחד פשוט הופכת להיות כל כך קשה במילים" חתמה אמילי את דבריה.
כנראה שלא תהיה ברירה, או שאנחנו בני הנוער נצטרך ללמוד להסתדר בלי סמיילים, או שעולם המבוגרים יצטרך שעות נוספות כדי ללמוד את לקסיקון הסמיילים שלנו.

מילון הסמיילים המקוצר:
:-) :) - הסמיילי השמח המוכר והאהוב.
XD- סמיילי שמבטא צחוק או ציניות.
P : P= - סמיילי מוציא לשון.
^_^  ^^ - סמיילי שמח.
*_* - סמיילי שמבטא התלהבות.
O_O -  סמיילי שמבטא אי הבנה.
>.< - סמיילי שמבטא כעס.
חחחח -  סוג של סמיילי שמבטא צחוק.
3> - לב.
;-) - קריצה.
D: - חיוך גדול.
O: - מופתע.
S: - מבולבל.
T_T או Y_Y -  בוכה.
:‘( - בוכה.
._. - קטן אמונה.
-_-  - אדיש.
:-* - נשיקה.

לעוד סמיילים ופירושם ניתן לחפש את צמד המילים: Urban dictionary ב- Google.

לגירסה מעוצבת של כתבה זו לחצו כאן

תוכנית כתו"ם בתיכון מקיף ט'

 כתבתה של עינב יוסף, תלמידת כיתה י' 3, תיכון מקיף ט'.

תוכנית מחשב כתו"ם משלבת בה מחשבים ניידים בתהליכי למידה והוראה בבית ובכיתה עם יצירת סביבת לימוד שונה שתורמת לשינוי דרכי הלמידה וההוראה ושיפור האווירה הלימודית של אותה הכיתה. בסביבה הלימודית השונה כל תלמיד רוכש מחשב נייד המחובר לרשת האינטרנט אשר מזמנת גיוון באסטרטגיות הוראה ושימוש בגישות ההוראה מועדדות למידה פעילה שיתופית ושינוי בתפקידי המורה.

תוכנית כתו"ם מיודעת לחטיבות הביניים ונמשכת שלוש שנים. התוכנית מלווה את התלמידים מתחילת לימודיהם בחטיבת הביניים ועד לסיום החטיבה בכיתה ט'. המורים המשתתפים בתוכנית זו עוברים הדרכה ותהליך של פיתוח מקצועי אשר בו רוכשים מיומניות טכנולוגיות והוראה שונה, הרותמות את הטכנולוגיה לשיפור תהליכי ההוראה והלמידה.

בשנת 2008 בית הספר התיכון מקיף ט' הצטרף לתוכנית כתו"ם בכיתת מופ"ת אחת, ובהצלחה רבה.
בשנת 2009 הצטרפה כיתה נוספת מביה"ס לתוכנית זו, כיתה ז'. בנוסף, עיריית אשדוד בשיתוף עם מכון דוידסון ובית הספר החליטו להרחיב את התוכנית לכל שכבה ז'.

לכל תלמידי כיתות ז' יש מחשבים ניידים ושיעורים מתוקשבים נערכים בכל כיתה שבה קיים מקרן - זה גורם לעניין מרובה אצל התלמידים הנמצאים בתוכנית זו.

תוכנית זו יוצרת בתלמידים רצון להשתתף בשיעורים, וזה יוצר רצון רב להכין שיעורי בית דרך המחשב הנייד שלהם.

קראו עוד על תוכנית כתו"ם בפורטל החינוך של אשדוד

24 בינואר 2011

לא נשכח

כתבתו של מתן פיזמן, תלמיד כיתה י' 1, תיכון מקיף ז'.

קבוצה נבחרת של בני נוער מאשדוד משתתפת בפרויקט חדש שעוסק בשואה, ועלה השנה.
הם נפגשים בבית הספר ודנים על משמעות הזיכרון של השואה, על מנת לזכור את הנספים.


העם היהודי, עם שקיים כבר אלפי שנים, עם חזק ונחוש. בין השנים העם סבל מתלאות נוראיות, וביניהן כמובן, השואה.
נשמע כמו תחילתו של שיעור היסטוריה, לא?
ובכן, הרבה אנשים היום בהחלט רואים את השואה כפרט גדול ששייך להיסטוריה ותו לא, השואה בעיניהם היא לא יותר ממקבץ דפים בספר.
פרויקט חדש מנסה לשקם את המצב הנוראי הזה.

מדובר במגמה, ששמה הוא "מגמת השואה" והיא כמובן עוסקת בשואה. המגמה כוללת מספר נבחר של בני נוער שנפגשים מידי שבוע ומשוחחים על האירועים בשואה, ועל הזוועות שהתרחשו בגרמניה הנאצית. הם רואים סרטים וקוראים ספרים בנושא, במטרה לנסות לזכור! לזכור את האירועים הזוועתיים האלו, להראות שהעם היהודי שרד ושעכשיו, כשיש לנו מדינה, דבר מאין זה אינו יכול להתרחש פעם נוספת. במסגרת הפרויקט, התלמידים נפגשים עם ניצולי השואה שהולכים ומתמעטים לאורך השנים.

רבים מהתלמידים בחרו ללכת למגמה בגלל קרבתם המשפחתית לשואה. חלק מהילדים הם דור שלישי לשואה, ומקורביהם היו פרטיזנים, או יהודים שהצליחו להציל עצמם מידי הנאצים - אך הקרבה המשפחתית היא לא הסיבה היחידה שלשמה הם בחרו להצטרף למגמה. "בחרנו ללכת למגמה כי הנושא עניין אותנו מאז ומתמיד, סופסוף יש לנו את הזכות ללמוד עליו לעומק" כך אומרות שתי תלמידות שלוקחות חלק במגמה.

סיפורים רבים עולים בדיונים הרבים שנערכים בין חברי הקבוצה כמו הסיפור שהוצג לקבוצה כסרט שמספר על ילדה ששרדה את השואה, היא ראתה את אחיה והוריה נספים, סבלה, אבל לבסוף הצליחה להציל את עצמה. היא עלתה לארץ אך למרבה הצער היא חלתה במחלת הסרטן ונפטרה כמה שנים אחר כך. הצופים היו ממש נסערים לאחר שהם צפו בסרט, הם לא יכלו שלא להזדהות עם העצב של הגיבורה, והסרט נגע בהם. כמו גם פעילויות רבות אחרות שבהם מתעסקים בני הנוער במסגרת המגמה.

"במגמה אנחנו מנציחים ילדים שנרצחו בשואה, קהילות שלמות שנרצחו, אנחנו שומעים עדויות מפי ניצולי שואה, ומקיימים הרצאות." כך אומרים חברי הקבוצה. והם אכן יקיימו הרצאה במסגרת שבוע השואה בעשרים ושבעה בינואר.
מלבד כל אלה, יש לתלמידים המסיימים את המגמה את הזכות להגיש עבודת גמר שנרשמת כ- 5 יחידות לימוד שואה בתעודת הבגרות.

ניראה כי הקורס מושך אחריו תלמידים רבים שמתעניינים בו, הוא מצליח להעניק למשתתפים בו ידע רחב לגבי השואה, והוא אפילו מזכה את התלמידים ב- 5 יח"ל נוספות מעבר למטרה הנעלה של לימוד השואה, ושל הזיכרון שיישאר לדורות הבאים.

חוזרים לגן

כתבתו של ניר רובין, תלמיד כיתה ז' 6, תיכון מקיף ו'.

תלמידי כיתה ט' 1 בתיכון מקיף ו' באשדוד הולכים פעם בשבוע לגני הילדים בסביבת המקיף, ומקריאים לילדים בגנים סיפורים. כתבה הכוללת ראיון עם רכזת מעורבות חברתית בביה"ס, רונית מויאל.

תלמידים חונכים מכיתה ט' 1 מגיעים מדי שבוע לגני ילדים בסביבת ביה"ס התיכון מקיף ו' (כגון: גן "פרחי-ים"), ומקריאים לילדים סיפורים. החונכים עושים זאת דרך המיזם "הקראה חוזרת" בהדרכתה של הגב' איריס משאלי בו מקבלים חוברות הדרכה, ובהן משפטי עידוד להעלאת מוטיבציית הילדים, מידע על כל מפגש ומפגש, משימות לכל מפגש ועוד. התלמידים המעורבים ביוזמה זו קיבלו הכשרה לפני הליכתם לגני הילדים מגב' משאלי.

על התלמידים להקריא לכל קבוצת ילדים שנקבעה להם 11 סיפורים במרוצת שנת הלימודים, ביניהם: "אליס הפיה", "בוקר בהיר אחד", "העכבר והתפוח".

להלן ראיון שנערך עם רכזת מעורבות חברתית בתיכון מקיף ו', הגב' רונית מויאל:

מה היא מטרת המיזם?
"מטרת הפרויקט היא לעודד את תלמידי הגן לקרוא ספרים".

כמה שנים מתקיים המיזם?
"הפרויקט מתקיים שנה ראשונה בבית הספר".
כיצד המיזם תורם לבית-הספר?
"בבית הספר נהוג לתרום לקהילה במגוון פרויקטים שונים. זהו הפרויקט שנבחר לתלמידי כיתה ט'".
בנוסף, כשנשאלה השאלה: כיצד תלמידי כיתה ט' 1 הגיבו כשנודע להם שהם חונכים רונית מויאל השיבה: "תחילה התלמידים לא הבינו במה מדובר, אך לאחר שקיבלו הסברים מפורטים הם שמחו והתלהבו לפגוש את ילדי הגנים".
התגובות למיזם היו חיוביות הן מצד ילדי הגנים והן מצוותי הגנים המלווים את התלמידים לאורך כל הדרך.
בכל שבוע הילדים הקטנים מחכים בקוצר רוח לשעת הסיפור השבועית שלהם. 
כל הכבוד לתלמידי תיכון מקיף ו' ולתלמידי כיתה ט' 1 בפרט וישר-כוח!

התאבדות כתוצאה ממעמד חברתי ב"פייסבוק"

כתבתה של מריאנה פינחסוב, תלמידת כיתה י' 3, תיכון מקיף ט'.

בן 16 התאבד בתלייה לאחר שה'חברים' ב"פייסבוק" פגעו במעמדו החברתי.

כיצד זה השפיע על התלמידים בארץ? האם הם שינו את יחסיהם אל תלמידים אחרים?
"זה לא נגרם מה'פייסבוק', כנראה היו לו בעיות נפשיות, הוא היה ילד מבודד וללא חברים" טוענת ויאולטה, תלמידה משדרות; "הגורם להתאבדות, לפי דעתי, שהילדים בכיתה של הנער פשוט ירדו עליו כל הזמן..."  חושב איליה, תלמיד ממעלות; "הוא היה ילד בודד, לא היו לו חברים. כולם ירדו עליו והציקו לו" אומרת דר, תלמידה ממודיעין.

דברים דומים נשמעו מתלמידים שונים ברחבי הארץ. על פי טענתם, המעמד החברתי אכן משפיע על מקרי התאבדות של נערים צעירים. האם הפייסבוק קשור איך שהו?

"הוא רצה רחמים ושידברו עליו אחרי שהוא ימות ויצטערו על זה" מציינת ויאולטה משדרות. אך בניגוד לדבריה יש הטוענים שהפייסבוק כן השפיע קצת. וטענותיהם יעמיקו את הנושא לכיוונים השונים: "הוא ניסה להראות שהכול בסדר, אבל בעצם זה לא היה ככה. הנערים האחרים ירדו עליו, כנראה הם פגעו בו בצורה רצינית ב'פייסבוק', אז הוא עשה את מה שעשה" חושבת דר ממודיעין.
"ההצקות רדפו אותו בבית הספר, ואולי הוא התלבט במעשים שינקוט, אבל כאשר זה הגיע גם ל'פייסבוק' זה התחיל לרדוף אותו גם בבית שלו, וזה כנראה היה הגורם הסופי שהשפיע על החלטותיו." חושב איליה ממעלות.

כתוצאה מדברים אלה, על דעותיהם של תלמידים ברחבי הארץ, ה'פייסבוק' אכן משפיע במעט על מעשיהם של נערים שונים, ועל החלטותיהם. השאלה המרכזית היא: האם זה השפיע עליהם באופן אישי?
רוב התלמידים הנשאלים ענו שזה לא השפיע עליהם בצורה קיצונית, אך זה כן שינה משהו בנקודת מבטם. הם ינסו להיזהר יותר בדברים שהם אומרים ולחשוב פעמיים למה זה יכול לגרום. גם כלפי האנשים ב'פייסבוק' וגם כלפי האנשים בחיי היומיום שהם פוגשים פנים מול פנים.
אולי הם לא יהפכו להיות חברים של הנעלבים / הקורבנות אבל בהחלט ישנו את התנהגותם כלפיהם, ולא יוציאו אותם מן הכלל.

תחומי למידה + הורים = מורים ?!

כתבתם של אופק מליק ואריק שייר, כיתה ח' 4, תיכון מקיף ג'.

כיתה ח' 4 מעשירה את תחומי הלמידה שלה גם בעזרת הורי תלמידי הכיתה.
לפעילות לא שגרתית זו נהנים גם התלמידים, אשר לוקחים חלק בחווית למידה בלתי שגרתית וגם ההורים שבהחלט מתרגשים מהמעמד.

רוצים לדעת מה הכוונה ב"לא שגרתית"?!

אז ככה: אימא של איילת (תלמידה בביה"ס), יעל לוי, לימדה אותנו להכין בובות מעיסות נייר וחומרים ממוחזרים. כולנו, כן, גם הבנים וגם הבנות, השתתפנו בפעילות, עיצבנו את פני הבובות קישטנו. ולאט לאט היה אפשר להתחיל לראות דמויות של ממש שנוצרו במו ידינו.

אימא של פאינה (תלמידה בביה"ס), מרינה קניאז'נסקי, מרצה למדעי המחשב, סיפרה לנו על התפתחות המחשב, על ההיסטוריה של המחשבים ועל הדמויות החשובות שעמדו מאחורי תהליך פיתוחו עד לתוצר שלנו כיום.

ההרצאה הבאה הייתה של סבטלנה זמרין, אימא של ארתור (תלמיד בביה"ס), שהרצתה לנו על האינטרנט, על חשיבותו של כלי התקשורת שבלעדיו לא היה פייסבוק, יוטיוב, גוגל וכל האתרים האחרים שאנחנו גולשים בהם יום יום.

השיעור האחרון שלנו הועבר על ידי אימא של פלומה (תלמידה בביה"ס), מרינה פרלוב, שתחום התמחותה הוא כלכלה. מרינה הסבירה לנו מושגי יסוד בכלכלה כגון: מדד המחירים לצרכנים כיצד נקבע, מהו פריים, מהו מט"ח, מהי ריבית וכיצד נקבעת ועוד. 

לסיכום, אנחנו רוצים להודות לכל הורה שהשקיע מזמנו לבוא ולהעשיר את ידיעותינו מעבר לנושאי הלימוד המקובלים. ההסברים מוחשיים וברורים ואנחנו התלמידים וגם המחנכת מרגישים מבורכים. כמו כן, שיתוף הורים בתהליך הלימודי והחינוכי של התלמידים בתוך בית הספר הינו מבורך, מקווים שעוד רבים יבואו, ושההרצאות תהפוכנה למסורת של ממש בבית ספרנו.

רצון והשקעה יביאו להצלחה!

כתבתה של נטלי כהן, תלמידת כיתה י' 1, תיכון מקיף ז'.
אליעד בן 24 מאשדוד, בוגר קורס טייס.
אליעד הצליח לסיים את קורס הטייס הידוע כקורס הקשה והמפרך ביותר בצה"ל שנמשך 3 שנים. קורס הטייס הוא גם הקורס הנחשב ביותר בצה"ל. לאורך כל הדרך ליוותה את אליעד המשפחה התומכת שמגיל קטן הדגישה את חשיבות הלימודים והמצוינות.

אליעד, ילד כמו כל הילדים, אהב לשחק בצבי הנינג'ה אך בעיקר בלגו, ומגיל 5 החל לנגן באורגן. אליעד אהב מאוד לקרוא ספרים כבר מגיל קטן. מהגן ידע לקרוא ספרים. בבית הספר היסודי היה תלמיד חרוץ, וגם פעיל מבחינה חברתית. הוא היה יושב ראש מועצת התלמידים, ולא הפסיק לקרוא ספרים. הוריו הדגישו את חשיבות הלימודים וחשיבותו של הידע, לא רק ידע לימודי אלא גם ידע כללי. מגיל קטן קרא עיתונים פתר תשבצים והעשיר את ידע העולם שלו. הוריו האמינו בכך שהלימודים חשובים וצריך להשקיע בלימודים ובעתיד זה ישתלם, ובנוסך לכך צריך גם להתעניין ולהשקיע בדברים אחרים. בתיכון אליעד היה תלמיד מאוד חרוץ. המשפחה תמיד דחפה להשקעה בלימודים. אליעד השקיע בלימודים וגם התנדב במד"א.

אליעד תמיד האמין בכך שאם אתה מאמין ביכולת שלך ומאמין בעצמך ומציב מטרות אז אתה תשיג את המטרות שהצבת. "אין דבר העומד בפני הרצון" - אך לא צריך רק להאמין בעצמך, צריך גם ממש לרצות את הדבר שאתה שואף אליו, ומכאן הדרך להשגת המטרה סלולה - זה בתנאי שאתה משקיע בלימודים.

קורס הטייס הוא קורס מאוד קשה ותמיד עוברים הנבחנים סינונים. ישנן דרישות גבוהות מאוד כדי להתקבל לקורס, ובגלל זה תמיד צריך לשאוף למצוינות ולדרוש מעצמך להשקיע ולא לעשות הנחות בדרך ולזלזל.

לסיום, אליעד הוא דוגמה לכך שכל מה שאתם רוצים אתם יכולים להשיג אם תאמינו בעצמכם ותשאפו גבוה למצוינות.

12 בינואר 2011

מחוייבות חברתית או עזרה לזולת?

כתבתן של סיון דזנא וקרן בוכניק, תלמידות כיתה י' 6, תיכון מקיף ג'.
בבית הספר התיכון מקיף ג' שבאשדוד לקחו מרבית ילדי כיתה י' על עצמם את האחריות לעזור לילדים בעלי קשיי למידה בכיתה ח' ולהעצים אותם, וזאת במסגרת מחייבותם החברתית.

אך אם תשאלו את מרבית הילדים שמתנדבים הם יאמרו שלאו דווקא המחוייבות האישית מניעה אותם לעזור לילדים אלו.
בשיחה עם אחת המתנדבות נאמר לנו כך:

מה הניע אותך להתנדב דווקא לילדים?
"אני אוהבת לעזור לאנשים, בכל הגילאים, ולכולם, ואם זה לילדים יש לי זכות גדולה יותר."

איך את מרגישה כשאת מתנדבת?
"זה נותן לי סיפוק עצמי, אני מרגישה יותר טוב."

האם זה תורם לך באיזשהו מובן?
"מבחינה אישית אני מרגישה שזה מעצים אותי."

האם את עושה זאת מתוך מחויבות או מתוך בחירה?
"מתוך בחירה, כלומר אני אוהבת להתנדב זה מוסיף לי. לא מפני שמישהו מחייב אותי."

גם את מרבית הילדים ששאלנו, כולם ענו בצורה כזו: הם נהנים לעשות זאת, לעזור לזולת.

מה נשאר לנו אלא רק לברך אותם : עלו והצלחו.

9 בינואר 2011

סתם שפה לא תקנית או ביטוי עצמי?

כתבתו של מתן פיזמן, כיתה י' 1, תיכון מקיף ז'.

משרד החינוך הכריז על שנה זו כשנת השפה העברית לאור היחלשותה של השפה בקרב בני הנוער. בני הנוער מתנסים לאורך השנה בהרצאות ובדיונים בכיתות בנושא השפה ובעיקר בנושא הסלנג.
שנה זו הוגדרה כשנה הרשמית לשפה העברית.

מדוע צריכה מדינה "שנה" לשפה הלאומית הרשמית בה? האם בארצות הברית קיימת שנת השפה האנגלית? האם בספרד קיימת שנת השפה הספרדית? כנראה שהתשובה היא לא.

הבאתי את שאלת שנת השפה הערית לתשומת לבה של מנהלת בית הספר מקיף ז', הגב' שרה שמש והיא ענתה: "בשנים האחרונות חל שיבוש רציני בקרב בני הנוער בנושא שפה עברית רהוטה. יש לעצור לרגע ולראות איך אפשר לתקוף את בעיית השפה בקרב בני הנוער גם בבית הספר ולא להשאיר את זה רק לרחוב ולאינטרנט. היות והדור הצעיר מתקשר באמצעות סימנים וקודים, הוא איננו יודע להפיק מילים כאשר הוא נדרש להרחיב את עמדותיו ולהביע רעיון בשלמותו".

על פי דבריה של מנהלת בית הספר ניתן להבין שהשנה מוכרזת בגלל הידלדלותה של השפה בקרב בני הנוער, שהיום סובבים בעיקר סביב המחשב והאינטרנט.
בעבר לפני הכלים האלו הייתה השפה מתחלקת לשפה דבורה שהייתה קלילה ולא רשמית, ולשפה כתובה שתפקידה היה להיות רשמית ונטולת סלנג, אך כיום מאזן זה השתנה שכן נוספה עוד שפה, "שפת האינטרנט" שהיא שפה כתובה למעשה, אך כולנו יודעים עד כמה זה לא נוח לדבר בשפה רשמית ונטולת סלנג בחדרי צ'אט באינטרנט וגם עם חברים ברשתות חברתיות.

ברשתות חברתיות אנו מנסים להעביר כמה שיותר מסרים בזמן ובאורך הקצרים ביותר, ולכן כל משפט סובב סביב שלוש עד ארבע מילים שמביעות רעיון מסוים ואנו מחכים לתשובה מהירה מהאדם איתו אנו מתכתבים. שיבוש זה מוביל להיחלשותה של השפה כמו גם שיבושים נוספים כמו סלנג למשל, שבו אנחנו משתמשים כמעט כל הזמן. יש מילים שאנחנו לא מכירים בכלל כמילות סלנג, מילים שהוחדרו עמוק בתוך בני הנוער של היום, והם בטוחים שהמילים הם מילים רגילות ורשמיות.

אך האם הסלנג הוא באמת דבר רע? האם הוספה של קצת טעם אישי לשפה הוא כזה אסון?
למרות שאני נוטה להסכים עם דבריה של מנהלת בית הספר, אני חייב לציין שסלנג הוא דרך מצוינת לבטא את עצמנו לפעמים, אך במידה ולא נסחפים וכן שומרים על אופי השפה הרשמית.

במסגרת השנה לשפה העברית, הכריז בית הספר שלנו על השבוע לשפה העברית שבמסגרתו, חוץ מלדון על בעיית הסלנג השתתפנו בהרצאות ודיונים בכיתה שבהם דנו על מילים בשפה העברית הישנה והרשמית. וכן הכרנו מילים חדשות רבות.
הנה קצת חומר למחשבה: ידעם שהמילה "שח-רחוק" היא הפירוש או בעצם המילה העברית התקינה למילה טלפון? ידעתם ש"מדגש" מציין את המילה מרקר? כל כך הרבה מילים שלא הכרתי הופיעו בהרצאות ובדיונים שכבר התחלתי להרגיש כאילו אני תייר בארץ זרה.

אני בהחלט מאמין בשפה רשמית ותקנית, אך עם זאת אני לא מוצא בסלנג שום דבר רע. דעתי היא שבנאדם צריך לדעת להשתמש בסלנג ובשפה תקנית, ולא להיסחף לכאן או לכאן.

נבחרת הכדורסל של בנות מקיף ז' עלתה לאליפות המדינה

כתבתו של עדן שמיר, תלמיד כיתה י' 1, תיכון מקיף ז'.
במסגרת האליפות הארצית של נבחרות כדורסל הבנות, עלתה נבחרת הכדורסל של תיכון מקיף ז' לשלב הגמר של אליפות המדינה אשר תתקיים השנה בגליל.

קפטניות הקבוצה: שירלי כהן ושיר פוטרמן
נבחרת הבוגרות משכבות י'- יב' זכתה במקום השני בשלב הגמר המחוזי (דרום) באליפות הארצית, והעפילה לגמר אליפות המדינה. בתחרות שנערכה בגליל הפסידו בנות מקיף ז' לבאר טוביה - ניצחון במשחק זה היה מוביל אותן לעלייה לליגת העל בכדורסל.
כמו כן, נבחרת הבוגרות עלו לליגת העל לתיכונים.

קפטניות הקבוצה הן: שירלי כהן מכיתה יב' 1, ושיר פוטרמן מכיתה י' 2.

הבנות מביאות כבוד גדול למקיף ז', כך תלמידי המקיף מסרו לאחר המשחק שהתקיים נגד ערד באולם הספורט של המקיף.
"אני מרגישה גאווה רבה כשאני משחקת ומייצגת את בית הספר, אני מרגישה את התמיכה והעידוד שבית הספר נותן לי וזה מדרבן אותי להמשיך הלאה." כך אומרת חברת הקבוצה, לנה שפירא מכיתה י'-1. ומוסיפה: "אנו מביאות גאווה לבית הספר! אני נורא שמחה לקחת חלק בדבר הגדול הזה."

בנוסף, נבחרת הכדורסל של שכבות ז'-ח' זכתה במקום השני במסגרת המועדון הבית ספרי בגמר של מחוז דרום לאחר שהפסידה לבאר טוביה בהפרש של 6 נקודות בלבד.
לאורך כל העונה נצחו בנות מקיף ז', למעט משחק אחד בלבד, בו הפסידו בהפרש של נקודה אחת בלבד!
את הקבוצה מובילה הקפטן שגיא בן סימון מכיתה ח' 3.

נבחרת הכדורסל של בנות תיכון מקיף ז'

להיות כוכב במקיף ו'

כתבתו של ניר רובין, תלמיד כיתה ז' 6, תיכון מקיף ו'.

"כוכב צומח", תחרות הנערכת מדי שנה בשנה הולמת פעם נוספת במקיף ו'. כולל ראיון עם רכזת החינוך של מקיף ו', שילה כהן, ובנוסף פרטים ומידע על התחרות הנערכת בט"ו בשבט.

"כוכב צומח" הינה תחרות כישרונות הנערכת מדי שנה בשנה בחג האילנות העברי-ט"ו בשבט. ניתן לשיר, לרקוד בתחרות. ישנו חבר השופטים-מועצת התלמידים של תיכון מקיף ו' ומנחת המופע - רכזת החינוך החברתי הגב' שילה כהן.

אודישנים לבחירת מועמדים נערכים ביום א' ה-9 לינואר 2011 באמפי בתיכון מקיף ו'. הפעם התחרות נערכת בט"ו בשבט עצמו (20 לינואר 2011). מטרת התחרות היא לפתח כישרונות מקרב התלמידים. בקיצה מוענקים פרסים למקומות הראשונים.

"מדי שנה בשנה, בט"ו בשבט, אנו עורכים פעילויות למען הקהילה, כגון: נטיות משותפות עם חניכי מעון לילך, מכירת שתילים, מסירת הרווח לגמילות חסידים ועוד. בנוסף החלטנו גם לקיים פעילות אומנותית: 'כוכב צומח' שתטפח כישרונות אומנותיים מקרב תלמידים". כך מספרת על אודות התחרות מארגנת התחרות ורכזת החינוך החברתי הגב' שילה כהן, "אי לכך מדי שנה מתקבצים תלמידים מבורכים בכישרונות מוזיקליים העוברים אודישנים וניגשים לתחרות".
למעוניינים לגבי פרסי התחרות, לפי דבריה של שילה כהן, בתום התחרות כל המתחרים מקבלים תעודת הכרה על נטילת חלק באירוע ולזוכים במקומות הראשונים מוענק פרס מיוחד. מועצת התלמידים של תיכון מקיף ו' מארגנת את האירוע המכובד. עוד אודות התחרות מפי שילה המארגנת: "השנה פנו תלמידים רבים בבקשה לשלב תחרות ריקודים אשר תהיה משולבת במופע המוזיקלי. נראה שהדבר ייצא לפועל כי היענות לכך מרובה. אנו תקווה שט"ו בשבט שהוא חג המסמל צמיחה, ייתן, בנוסף לפעילויות החברתיות למען הקהילה, גם עידוד לצמיחתם של כישרונות אומנותיים מקרב התלמידים". בכך, לפי דבריה של שילה, לא רק התעודה והציונים הם אלו שיעניקו חיבות למעמד התלמיד בבית הספר אלא גם כן יכולות שלא באות לידי ביטוי בתחום הלימודי.

למסקנה: תחרות זו מעניקה מענה לכל התלמידים בעלי כישרון החושקים בהבעתו לציבור.

בהצלחה רבה לכל התלמידים הניגשים לאודישנים!!!

2 בינואר 2011

תשוקה לאף אדום

כתבתה של שני אמרניאן, תלמידת י' 3, תיכון מקיף ה'.


בין האנשים נשמע תמיד את צמד המילים "הצחוק מרפא" שנלקחים בעירבון מוגבל. ובשנים האחרונות נעשו הרבה מחקרים שמוכיחים את אמיתות המשפט. אך לקבוצת הנוער הליצנית זה ממש לא מפריע להמשיך הלאה ולהצליח...

איפור זה רק שם המשחק. השאלה האמיתית היא האם זה מקצוע או שליחות?
בעבר תפקידו של הליצן היה לבדר את המלך ופמלייתו. למרות שהליצן נחשב כמעמד נחות, מה שהרבה לא יודעים שהוא היה אחד מהאנשים הקרובים ביותר למלך. כיום הליצנים פותחים ידיים לכל מי שחפץ בשעשוע הומוריסטי קטן.

סוג אחד של הליצנות היא הליצנות הרפואית שהיא בעצם תחום ברפואה בבתי חולים ובמרכזים רפואיים שונים שנעשה על ידי ליצנים מיוחדים, ליצני הרפואה, ובו נעשה שימוש בכוח המרפא של הצחוק לשיפור איכות החיים, מצבם ובתיפקודם של החולים.
ליצנות רפואית זה מקצוע לכל דבר שהתפתח במהלך ה-20 השנים האחרונות. הליצן לא רק מצחיק ילדים ומבוגרים בזמנים קשים אלא משתמש בכישרונות הבמה והמשחק שלו כדי לרפא. הוא משלב את אומנות הבמה יחד עם ההבנה של הטיפול. הוא יוצר קשרים רגשיים עם המטופלים ומשתמש בהומור ובצחוק כדי להוריד מחסומים והתנגדויות, ואפילו נותן למטופלים אפשרות לבטא את עצמם.

לאחרונה החלה לפעול באשדוד קבוצת נוער בשם "ליצנים ללא גבולות" אותה מנחה ליצן הרפואה, ג'רום ארוש, שמקבל בברכה את שנה א' החדשים. שנה ב' ממשיכה בפעילותה ופועלת בהנחייה של שחקנית התיאטרון, מירב אלבז.

הקבוצה פתוחה לכל נער ונערה באשדוד, בעיקר בתקופת התיכון.
היא פועלת במתחם שבלול, ברמוזה-בית ספר לתיאטרון רחוב, קרקס וליצנות, קניון לב-אשדוד.
קבוצה הילדים לומדת תיאטרון רחוב, פנטומימה, שימוש במסכות, הקצנת רגשות וגם התנסות בסוגי אקרובטיקה שונים, הליכה ותזוזה על קביים.
הם למדים שלא כל אחד התברך במזל וכי להם יש הזדמנות לשפר מעט לאנשים מסוימים את המשך השבוע.

כמובן שבהתחלה זה אינו דבר קל ללכת ולהופיע לפני אנשים, ואילו גם אנשים עם קשיים, אך עם הזמן, ועם הרבה מאמצים ורצון טוב, הכול עוד אפשרי.

חוץ מהתנדבות לקהילה וחשיפה לדרמה, הילדים מקבלים המון אפשרויות לעבודה בתחומים שונים.
בחגים הם נשלחים להדלוידות, למשחקי ספורט, ואפילו מקבלים ידע המאפשר להם להתעסק בליצנות בזמנם הפרטי.

אם הינכם מעוניינים להתנסות בליצנות רפואית אתם יותר ממוזמנים.

השריפה בכרמל

כתבתו של שון גלס, תלמיד כיתה ז' 6, תיכון מקיף ו'.

בזמן חג החנוכה שכל היהודים מדליקים נר לזכר כד השמן הקטן, כבאי הארץ התאחדו וניסו לכבות שריפה קטנה שהתפשטה למגה שריפה, והשתוללה זמן רב - עד שנזקקנו לנס מהשמיים.
בזמן השריפה הציוד והאספקה העומד ברשות כבאי ישראל לכיבוי שריפות לא הספיק, ונדרש זמן עד שהמדינות השכנות הגישו עזרתם ותמיכתם לכיבוי השריפה. בזמן זה השריפה כילאה את העומד מולה והתפשטה עד לישובים הסמוכים לכרמל, ביניהם: עין חוד, עין הוד, כלא אדמון, חי בר, בית אורן, עוספיא, ימין אורד.

השריפה גבתה 44 איש, והנזק האקולוגי עומד על כ-40 אלף דונמים שהם כשליש מהכרמל, אשר הכיל כ-5 מיליון עצים ומגוון רחב וייחודי של בעלי חיים. השריפה הסתיימה אך הנזק ממנה נשאר וישאר. התושבים אשר השריפה כילאה בתיהם נשארו ערומי כל ונתונים לתרומות חסדים ועזרתה הכלכלית של הממשלה.

מיד לאחר חופשת החנוכה מועצת התלמידים בתיכון מקיף ו' נעתרה לעזרת יושבי פנימיית ימין אורד. כל התלמידים והמורים נתבקשו לתרום שקל אחד (אלא אם רצו יותר) למען הפנימייה.

בראיון עם נציגת מועצת תלמידים, קבלנו מידע רחב על הפעילות ותחילתה:

ספרי לנו על הפגישה הראשונה לאחר השריפה?
"הרעיון המרכזי של הפגישה הראשונה מיד לאחר השריפה היה: הדרך בה ניתן לסייע לנפגעי השריפה."

כיצד גייסתם את הכספים, וכמה כסף גייסתם?
"תלמידי המועצה עברו בין הכיתות, ובקשו שכל תלמיד ומורה יביא שקל בכדי לתרום לפנימיית ימין אורד. עד כה נתרמו 1000 ₪ והתרומות ממשיכות בימים אלו."

האם נראת הצלחה למבצע?
"כן. התלמידים והמורים הביאו יותר משקל, ואף כמה פעמים, בזמן קבלת הכספים. נראה כי הם תורמים משמחה ומהלב."

כיצד תלמידי המועצה מרגישים בזמן קבלת הכספים?
"בזמן הפעילות מועצת תלמידים הרגישה כי הם תורמים לקהילה מתוך שמחה ורצון לעזור. הם נתרמו בשמחה לעזרה ועשו זאת בכיף!"

לאחר הראיון עם נציגת מועצת התלמידים ראיינו את אחת התורמות. מתוך הראיון איתה עולה כי:

מה את חושבת על מבצע ההתרמה?
"אני חושבת שחשוב מאוד לבצע התרמות לפנימייה מכיוון שהדבר מראה אכפתיות והרגשה טובה לשני הצדדים. בנוסף לכך, אני מרגישה שמחה שעזרתי ותרמתי לשיפור המצב."

האם יש לך מסר לקהילה?
"אני חושבת שרצוי שכל אדם יעזור לקהילה. אני מקווה שבזכות התרומות של חבריי התלמידים והמורים נקדם את המטרה."

לאחר ביצוע הראיונות, מתברר כי חשוב לתרום ולעזור, דבר מביא סיפוק עצמי לשני הצדדים.

רגע לפני המחזמר

כתבתה של ליאור אבישיד, תלמידת כיתה י' 2, תיכון מקיף ט'.

המחזמר "רגע לפני" הולך לעלות בעוד כחודש וחצי. משתתפים בו ילדים נורמטיבים מרוב המקיפים יחד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

"אז מה אם אני לא חכם
ולא חושב כמו כולם.
אין אף אחד שהוא מושלם,
וזה לא משנה..." 

הבית הראשון של שיר הנושא של המחזמר הכל-כך מיוחד שהולך לעולות ממש עוד מעט. כרגע מקליטים את השיר, והוא חודר ללבבות כולם.
זה לא כמו כל מחזמר רגיל. המחזמר משלב ילדים "משני העולמות": נערים נורמטיביים יחד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אשר נפגשים כבר כמעט שנה שלמה, שבוע אחר שבוע בימי שני. עושים חזרות, שרים ונהנים. "יש משהו מאוד יפה כששלהבת (תלמידה בעלת צרכים מיוחדים) מקליטה סולו.." כך אומר יובב, המפיק המוזיקלי. "כולם מחזקים אותה, וזה נותן אנרגיה מדהימה".

הנערים מכל המקיפים עברו שרשרת של אודישנים ונבחרו בקפידה. "הם ילדים מאוד מוכשרים, אחד אחד" אומר הבמאי ומלטף את יוסף. יוסף הוא ילד מיוחד מאוד עם תסמונת דאון, ילד מלא חיים חלומות ושאיפות. "יוסף כל כך מתרגש כל פעם כשהוא בא לחזרות" אומרת אמא של יוסף בן השש עשרה אשר מלווה אותו בכל החזרות ועוברת יחד איתנו את התהליך. "הוא חולם להיות שחקן" אומרת.
תחילה הוא נרתע מכולם, חשש ופחד: פחד לעלות על הבמה, פחד לדבר עם נערים אחרים. בעיקר הפחד הניע אותו. "אנחנו תמכנו ותומכים בו מאוד" אומרת דנית, נערה נורמטיבית אשר משחקת במחזמר, "הוא עבר שינוי מדהים מתחילת הפרויקט".

יוסף אכן נפתח לכולם, עולה אל הבמה ומשחק בתפקיד מרכזי וחשוב מאוד בהצגה ובעיקר נהנה מכל רגע שלו פה. "אני ויוסף מאוד נקשרנו" אומרת דנית, ויוסף מחייך חיוך שיש רק לו.

הפרמיירה של המחזמר בעוד כחודש וחצי, כולם מתרגשים ובעיקר חוששים "אנחנו מתרגשים מהסיבה הפשוטה שזה פרויקט ניסיוני - המון עיניים נשואות אלינו לראות את ההצלחה שלו, וחלילה את הכישלון שלו" אומרת אחראית הפרויקט.

ממש אפשר לחוש את ההתרגשות שעולה, את הציפייה של כולם, את הפחד, את השמחה.
אז הכול כבר כמעט מוכן, הקבוצה מלוכדת כמעט כולה, כולם חברים של כולם. "אני בעצמי נקשרתי לילדים" אומר יובב, המפיק המוזיקלי, ומוסיף "הילדים עם הצרכים המיוחדים מאוד מצחיקים".
הם בעיצומן של החזרות מתכוננים ומתרגשים, הנערים עצמם מביאים חומרים להצגה, את התחושות שלהם, פחדים, ובעזרת הבימאי, אייל בוחבוט, והמפיק המוזיקלי, יובב שליט, מרכיבים את זה לידי מחזה כתוב. אף את שיר הנושא כתב ליאור פרידמן, נער נורמטיבי מאוד מוכשר.

ההצגה מספרת על נערה, תלמידה בבית הספר, שיש לה אח מאוד מיוחד - עם תסמונת דאון (אותו משחק יוסף). המשפחה של הנער התביישה בו כל כך, עד כדי כל שהסתירה אותו בחדר.  גם הנערה מתביישת להביא חברים הביתה כדי שלא יראו אותו.
הכול מסתבך כאשר הנערה מתאהבת במלך השכבה, אשר מגיע אליה הביתה ושומע קולות נגינה מהחדר.

ואת הסיפור המלא - תראו בהצגה.
מינהל החינוך באשדוד רואה חשיבות רבה בשקיפות ובהצגת הנעשה במסגרות החינוך בעיר. חשיבות מיוחדת ניתנת לדעתם של תלמידי העיר על השקפותיהם, המאירים לא פעם את עיניהם של מקבלי ההחלטות. להלן במה לביטויים ולחוויותיהם ממסגרת הלימודים של התלמידים המוזמנים להעביר מפרי עטם למערכת האתר.

המעוניינים לפרסם בעמוד זה, מוזמנים להעביר את הצעותיהם באמצעות
הלינק.